חיל השריון: שריון - ביטאון עמותת יד לשריון - גיליון 35
קישורים מפת האתר

אוגדה 84 במערכת רפיח במלחמת ששת הימים 1967

ה"אסטרטגיה הבלתי ישירה (Indirect Approach)" במשנתו של חכם המלחמה סרן לידל הארט, גרסה כי מי שהשכיל לעקוף את מחשבת האויב ושם אותו על "קרני דילמה", קבע לא מעט מראש את תוצאות המלחמה. במכתבו לפרופ' יהודה ואלך, קבע לידל הארט, כי כזו הייתה מתקפת צה"ל בסיני ב-5 ביוני 1967.


סא"ל (במיל') אברהם זֹהר*


חכם מלחמה אחר, קלאוזביץ, אמר כי בקרב שורר מצב תמידי של "חיכוך במלחמה", שבו לרוב פני הקרב יהיו שונים מהתכנית לקראתו. המצביא - שומה עליו להיות ער לכך ולתת תשובות מידיות בתוך המערכה. בספרו "ביטחון לאומי" כתב אלוף טל כי המלחמה היא רבת תהפוכות. מהלכיה ותוצאותיה אינם ניתנים לחישוב ולחיזוי מראש... מהלכי האויב ותגובותיו אף הם אינם צפויים מראש. גורמים אלה מטביעים על המלחמה א-פריורי חותם של אי ודאות... מעשה המנהיגות במלחמה מתנהל תוך גישוש בין עובדות ממשיות לעובדות מדומות והוא מחייב ניסיון רב, כישרון, העזה, מעוף וחושים מחודדים.

קרב רפיח 1967, היה חלק מניתוח קרבות נבחרים במכללה לפיקוד ולמטה, לאחר מלחמת יום הכיפורים, ללימוד מנהיגות צבאית, ותורת לחימה והיסטוריה צבאית בהנחיית פרופ' יהודה ואלך, ד"ר מאיר פעיל ואנכי כמדריך להיסטוריה צבאית.

מפקדת הצבא המצרי בסיני ב-5 ביוני 1967, לא צפתה מתקפה ישראלית ב-5 ביוני. אם תהיה מתקפה, היא ציפתה למאמץ עיקרי ישראלי בציר המרכזי ולמאמץ נוסף דומה בעוצמתו בציר הדרומי. עם פתיחת המלחמה הצטיירה אצל המצרים תמונה לפיה תוקף פיקוד הדרום לכל רוחב הגבול של ישראל- מצרים. המצרים לא אבחנו היכן המאמץ העיקרי של פיקוד הדרום וחיכו כל אותו יום למתקפה ישראלית בצירים המרכזי והדרומי. הם חיכו לשווא. למעשה לא ביצע פיקוד הדרום עד לערב של 5 ביוני כל תקיפה מסיבית בצירים הדרומי והמרכזי: בציר הדרומי, ביימה החטיבה הממוכנת 8 מתקפות צמודות לקו הגבול, משולבת בהפעלת אוגדת הונאה 49; בציר המרכזי כבשה אוגדה 38 עד לערב את מוצבי החוץ של מערך אום כתף ורק בחצות הלילה החלה הלחימה על המערך המצרי. המצרים איתרו כבר בבוקר 5 ביוני חדירות של גופי שריון בציר הנפט מצפון לאום כתף, שם נע גדוד טנקים של נתק'ה ניר ובציר ואדי חרידין, שם נעה כל היום חטיבה 200 בפיקוד יִשׂכָּה שדמי, ללא קרב.

בפועל עד לערב של 5 ביוני עסקה רק אוגדה אחת של צה"ל, אוגדה 84 בפיקוד אלוף טל, בקרב הבקעה קשה בציר הצפוני. רק בלילה כאשר טנקים שלה הגיעו לפאתי אל עריש, נכנסו אוגדה 38 וחטיבה 200 לקרבות מול המצרים. כל זאת בכוונת מכוון, גם מתוך הנחה של אלוף הפיקוד, אלוף ישעיהו (שייקה) גביש, כי הצלחה של אוגדה 84 תשפיע על כל מהלך הקרבות ואף תמשוך כוחות מצריים לעבר הציר הצפוני. גביש תכנן להגיע עם 400 טנקים לפחות למרחב ג'בל לבני ביום הלחימה השני. לשם כך תכנן שתי הבקעות מדורגות: אוגדה 84 בציר צפוני עם פתיחת המלחמה, ואוגדה 38 בפיקוד אריק שרון 16 שעות מאוחר יותר. אוגדה 31 בפיקוד אברהם יפה, הייתה אמורה להגיע ללא קרב בציר ואדי חרידין, שנחשב בעיני המצרים כבלתי עביר, או בעקבות אוגדה 38, בתוך או בסוף קרב ההבקעה שלה.



מפת ההבקעה של אוגדה 84


פִּתחת רפיח הינה המשך לרצועת עזה מצפון ולמישור באר שבע ממזרח. צורתה כעין משפך שבסיסו הרחב (כ-15 ק"מ) באזור צומת רפיח והוא הולך וצר לכיוון אל עריש, עד הצטמצמו לרוחב של עשרות מטרים ממערב לשיח' זוויד. מצפון, מדרום וממערב משתרעים אזורי חולות בלתי עבירים. קרקע הפתחה עצמה, לעומת זאת, היא מישור מוצק, מכוסה שכבת חול דקיקה, ללא קפלי קרקע מיוחדים, למעט גבעות חול הניתנות לעקיפה. השטח מכוסה צמחיה כולל עצים ושיחי קיקיון ובקתות בדואים. כל אלה מאפשרים הסוואה ומסתור טובים. מרבית השטח מעובד על ידי בדואים מקומיים ותושבי רפיח. במושגי השריון, ניתן להגדיר את האזור כמאפשר תנועת שריון ותמרונו. בשל מיקומה בדרום הרצועה, מהווה הפתחה קו הערכות טבעי ראשון למגן עליה כלפי מזרח, אך הגנה עליה מחייבת פריסה מקסימלית של כוחות , עד לגבולות הדיונות, כדי לסגור את הפתחה.

מול אלוף טל, טליק בפי לוחמיו, בן ה-43, מפקד גייסות השריון שפיקד על אוגדה 84, ניצבה דיוויזיה 7 המצרית, בפיקוד גנרל עבד אל עזיז סולימאן, מפקד ביה"ס לחי"ר בצבא המצרי. כוחות דיוויזיה חי"ר 7 המצרית, נערכו בפתחת רפיח בהתאם לנתוני הקרקע הללו, לפי דוקטרינת ההגנה הסובייטית. שתיים מחטיבותיה של הדיוויזיה נפרסו לכל רוחב הפתחה, לאורך כביש רפיח - ניצנה. מצפון היתה חטיבה 16, מרפיח ועד מדרום לצומת רפיח.דרומה לה חטיבה מוקטנת 11. מאחוריהן, על פי כללי ההגנה הסובייטית, נמצא מגנן הנ"ט הדיוויזיוני ובתווך ביניהם חטיבה ארטילרית. מפקדת הדיוויזיה, התמקמה בשיח' זוויד.

גדוד מוגבר של חטיבה 11 בנוסף לכוחות מחטיבת מה"ל (המשמר הלאומי), התפרס במערך אל ג'יראדי ממזרח לאל עריש. מערך הג'יראדי, באורך של 13 ק"מ, כל רחבו היה עד 4 ק"מ והוא נשען על דיונות בלתי עבירות, מצפון ומדרום לו. בעיר ומדרום לה, כולל ביר לחפן, חטיבת משמר לאומי. החפרות של המערך היו בנויות היטב, בדומה לאום כתף. על כוח החי"ר נוסף גדוד טנקים אי-אם-אקס-13 על מרכב שרמן וחטיבה ארטילרית. באזור הפתחה, היו למצרים כ-80 טנקים: 17 טנקי ט-34 מדרום לצומת רפיח, 21 טנקי "סטאלין", עם חטיבה 11, וכ-20 טנקי ט-34 במגנן הנ"ט הדיוויזיוני על כביש רפיח - אל עריש. גדוד טנקים "שרמן" עם צריח אי-אם-אקס-13, כאמור, היה בג'יראדי. בחן יונס וברפיח, היו שתי חטיבות פלסטינאיות, כולל ארטילריה וכמה עשרות טנקי "שרמן" אם-3, בעלי תותח 75 מ"מ. אלו היו חלק ממה שכינו הדיוויזיה ה-21 הפלסטינית, שהיטיבה להילחם בערים של רצועת עזה.



אות מלחמת ששת הימים


חטיבה משוריינת 7 בפיקוד שמואל גונן (גורודיש) כללה 124 טנקים, מהם 58 טנקי סנטוריון עם תותח 105 מ"מ ו-66 טנקי פטון אם-48-אי-1, ולהם תותח 90 מ"מ. כוח הארטילריה של החטיבה כלל 23 תותחים מתנייעים 105 מ"מ ותותחים נגררים 25 פאונד. חטיבת הצנחנים 35, בפיקוד אל"ם רפאל (רפול) איתן. לקראת המלחמה, הפכה לחטיבה ממוכנת ששני גדודיה, היו על זחל"מים. החטיבה קיבלה גדוד טנקי "מגח" 46, בפיקוד סא"ל אורי בר און, שכלל 41 טנקי מגח אם-48-אי-1 ושכלל גם את הפלוגה היחידה בצה"ל של טנקי מגח אם-48-אי-3, בעלי מנוע דיזל ותותח 105 מ"מ. הכוח הארטילרי של החטיבה כלל גדוד מרגמות כבדות 120 מ"מ מתנייע מוקטן וגדוד מתנייע בינוני. חטיבה נוספת, הייתה חטיבת מילואים משוריינת 60, בפיקוד אל"ם מנחם (מֶן) אבירם. החטיבה כללה 52 טנקי שרמן אם-51 בעלי תותח 105 מ"מ ו-34 טנקי אי-אם-אקס-13 וכן היה בה גדוד חרמ"ש. כוח נוסף היה גדוד הסיור האוגדתי, בפיקוד אל"ם ישראל גרנית, שכלל 10 טנקי מגח, פלוגת סיור, פלוגת תול"רים, פלוגת שדה חה"ן וסוללה 120 מ"מ. יחידות אוגדתיות היו: אגד ארטילרי, גדוד חה"ן גדוד חימוש ואגד תחזוקה.

אוגדה 84 הייתה אמורה לתקוף מספר שעות לפני שתי האוגדות האחרות. למולה עמד מערך מצרי ערוך לפי כללי המגננה סובייטית, ולפניו שדות מוקשים ויכולת הנחתת עצמה ארטילרית מסיבית. מתוך רצון להימנע מקרב הבקעה חזיתי, הכרוך בפריצת שדות מוקשים תחת אש ארטילרית, תכנן האלוף טל עקיפה של מערך הפִתחה מצפון, דרך השטח הבנוי של חן יונס, ודרך שטח הדיונות שנחשב לבלתי עביר, מדרום. בתדריך של מפקד האוגדה, הדגיש את הצורך להגיע ליעד המערכתי העיר אל עריש. יחד עם כך, ברור היה לו שעל אף עקיפת מחשבת האויב, שהקרב יהיה קשה. הוא ביטא זאת המילים הבאות:

"...עכשיו כשהתכנית ברורה לכולנו וכל המהלכים הרשומים על המפה ידועים, אני רוצה לומר לכם עוד כמה מלים. כאשר יתחולל הקרב, שום דבר לא יקרה בשטח כפי שהוא מסומן על המפה. הקווים והחיצים יהיו אחרים לגמרי, אבל דבר זה אינו צריך לרפות את ידיו של איש, מכיוון שהקרב אף פעם אינו מתפתח לפי החיצים על המפה. דבר אחד צריך להתרחש בדיוק לפי המרשם - העיקרון והתפיסה המונחים ביסוד קוים אלה. כולם יסתערו, כולם יחדרו ככל האפשר יותר לעומק, בלי לשים לב לאגפים ולעורף. כל מי שיאבד את הקשר, וכל מי שלא יראה את כוחותינו, חייב להמשיך ולהסתער, תוך ידיעה שגם היתר עושים כמוהו. הקרב שלנו יהיה קרב המבחן ביבשה. מולנו עומד צבא עם מורל גבוה, שחצן ובוטח בעצמו ובנשקו. לכן היעד העומד בפנינו אינו רק יעד פיזי של שטח וכוחות אלא בראש ובראשונה יעד פסיכולוגי ומורלי. מי שינצח יעבור מבחינה מורלית לאופנסיבה ומי שיכשל יעבור לנסיגה מבחינה נפשית... לכן הדבר הוא פשוט - גורל הקרב ביבשה תלוי בהצלחת הקרב שלנו... עכשיו אני הולך להגיד דבר חמור, אך אין לנו ברירה אחרת. הקרב הזה יהיה קרב לחיים ולמוות. כל אחד יסתער עד הסוף ללא התחשבות באבידות. אין נסיגה, אין עצירה, יש רק הסתערות קדימה."

דממה נפלה בחדר המלחמה. ברוח נאום זה, העבירו המפקדים באוגדה ללוחמיהם את המסר של : "תקוף בכל מחיר!". דברים אלה מצוי היום בגלריה של נאומי מצביאים בולטים בהיסטוריה הישראלית והאנושית.

התכנית האוגדתית קבעה שחטיבה 7 תתקוף דרך חן יונס ורפיח ותכבוש את המערך המצרי עד מדרום לצומת רפיח; על חטיבה 35 הוטל לכבוש את מערך הפתחה עד מדרום לצומת. כוח גרנית אמור היה לבודד את שדה המערכה כלפי דרום, ועל חטיבה 60 הוטל להתקדם לעבר אל עריש בדיונות שמדרום לפתחה. המשך הפעולה - כיבוש שיח' זוויד ואל ג'יראדי - הוטל על כל אחת משלוש החטיבות לפי התפתחות הקרב. כך גם לגבי אל עריש וביר לחפן. שיתוק הארטילריה המצרית, הוטל על מטוסי "פוגה" שהותקנו בהם כוורות טילים. חטיבה 7 אמורה הייתה לתקוף לפני חטיבה 35, אשר תופעל לא לפני השלמת המעבר של חטיבה 7 דרך חן יונס, מתוך מגמה ללפות בו זמנית את שני קצוות מערך הפתחה.

בשעה 08:16 בבוקר 5 ביוני, נתן האלוף טל את הפקודה "נוע סוף!". במשך 20 דקות לא נורתה אש ארטילרית על ידי האגד הארטילרי של האוגדה, על מנת לא לגלות את מועד ההתקפה הישראלית. חטיבת הארטילריה 49 המצרית, הותקפה מהאוויר על ידי מטוסי ה"פוגה". לאחר 20 דקות הצטרפה אליהם אש הארטילריה הישראלית.

בשעה 08:37 חצה צוות הסיור שהוביל את גדוד 79 את ה"קו הירוק" מול פרברי חן יונס. הכוחות הפלסטינים פתחו באש. פלוגת טנקים של הגדוד עברה להוביל. עד מהרה נוכחו מפקדי הטנקים ששטח בנוי מהווה מלכודת לשריון. טנקים התקשו לעבור בסמטאות צרות ולצלוח סוללות עפר. מסגרות התערבבו והתנועה הואטה. הטור של גדוד 82 בפיקוד סא"ל גבי עמיר חצה את הגבול 20 דקות לאחר גדוד 79 מדרום לחן יונס, ונתקל בקרקע בלתי עבירה שחייבה אותו למצוא נתיב דרומי יותר. לאחר שעה של הסתבכות גדוד 79 בחן יונס, הכניס המח"ט גם 2 פלוגות של גדוד 82 ללחימה בעיר. העיר הותקפה עתה על ידי מג"ד 79 רס"ן אהוד אלעד מצפון ואיתו מחצית פלוגת טנקים, עיקר הגדוד בכיוון מרכז העיר, ומדרום מג"ד 82 עם מחצית גדודו. הלחימה נמשכה כשעה וחצי, תוך התגברות על כוחות פלסטינים שירו מהגגות והפעילו טנקי שרמן נושנים. קשה היה להפעיל תותחי טנקים, וכלי הלחימה העיקרי היו מקלעי הטנקים. המיסוך של השטח הבנוי הקשה גם על הקשר האלחוטי ומנע העברת פקודות. בשעה 10:00 התייצבו הכוחות בכיכר המרכזית של העיר וההתנגדות פסקה.

חטיבה 35 בפיקוד אל"ם רפאל איתן, התחילה לנוע, כבר בשעה 08:16, מובלת על ידי כוח גרנית. כוח גרנית חצה את הגבול 8 ק"מ דרומית-מזרחית לצומת רפיח. עם מעבר הגבול נתקל במוצב חוץ מחלקתי וזה נסוג ללא קרב. כשהתקרב למערך חטיבה 11 המצרית, כק"מ וחצי מכביש רפיח - ניצנה, נורו לעברו ממוצב מצרי פגזים נגד טנקים ממרחק של 400 מטר, והעלו באש את הטנק המוביל. המ"פ סגן אמנון גלעדי נהרג והכוח נערך מול פלוגת טנקים מצרית שנעה לעברו בחסות אש מרגמות. כוח גרנית תקף את המוצב המצרי בסיוע מרגמות 120 מ"מ שלו ותוך כך הגיע לכביש רפיח - ניצנה.



חיילים בסיום מלחמת ששת הימים (צילום: ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)


בתוך כל אלה בשעה 09:10 הורה טליק למח"ט 35 לעצור ולא לתקוף, לפני שחטיבה 7 תתקדם מעבר לחן יונס.

העיר חן יונס והשטח הבנוי והכפרי גבו מחיר לא קל מחטיבה 7, שכל מחשבתה הייתה לנצל את המעבר דרך השטח הפלסטיני כדי להימנע מהאש הארטילרית המצרית. 12 לוחמים נהרגו ו-15 נפצעו, 3 טנקים עלו על על מוקש ועוד 7 נעצרו בגלל תקלות טכניות.

בסיום הקרב ניצב מג"ד 79 עם פלוגות מעורבות. גדוד 82 פוצל לשנים: המג"ד עם מחצית הגדוד בחן יונס, יתר הגדוד, כפלוגה וחצי, עם הסמח"ט ברוך הראל (פינקו) היה מדרום לחן יונס.

רק בשעה 10:00 התיר מפקד האוגדה לחטיבה 35 לתקוף. את חוד המתקפה הובילו הטנקים של גדוד 46. מפקד הגדוד המצרי דיווח בשעה 11:00 כי הוא מותקף והמח"ט המצרי הורה לגדוד טנקי סטלין לשלוח טנקים לעבר הגדוד הדרומי. 7 טנקים מצרים חוסלו מטווח של 500 מטר על ידי פלוגה ד' של גדוד 46 שהיו לה היו תותחי 105 מ"מ. מפקדה לא ידע כי פגע בטנקי סטלין. פלוגת הטנקים המשיכה לנוע צפונה עד שהגיעה עם 9 טנקים לכביש רפיח - אל עריש, מערבית למטה דיוויזיה 7 המצרית. הופעתה של פלוגת טנקים בעורף מפקדת הדיוויזיה המצרית הביכה את מפקד הדיוויזיה שחשש פן כותר. מאוחר יותר הצטרפה הפלוגה לכוחות של גדוד 79 מחטיבה 7, ועימם לחמה עד סיום המלחמה.

בשעה 10:20 בהיותו במרכז חן יונס, לא התפנה מח"ט 7 לקבל את כניעת ראש העיר ונאמן לתדריך של טליק הורה להמשיך לנוע לעבר רפיח. הסמח"ט לא קלט את פקודת המח"ט אך החליט להמשיך לנוע לעבר מוצבי רפיח. בשעה 1100 הודיע לו קצין האג"ם יואל גונן (גורודיש) על הקורה בחן יונס. הסמח"ט הניע את כוחותיו ונע מערבה, שטף את מערכי הפלסטינים באום אל-כלב, והגיע בדהרה לתחנת הרכבת של רפיח. בשעה 11:40 הודיע למח"ט שהוא מצפון למחנות האו"ם.

בדרוג מה הגיע גדוד 79 בתנועה לאורך מסילת הברזל לתוך העיר רפיח. פלוגת החרמ"ש שטפה באש את הרחוב הראשי. פלוגות הטנקים שעטו מערבה (באזור זה, הים התיכון נמצא בצפון). המג"ד עם חלק מהגדוד הגיע למחנות רפיח מצפון לצומת ואילו הסמג"ד ועימו כפלוגה וחצי של טנקים נע מערבה לעבר מוצב טוויל-אל-אמיר.

עוד לפני כן, בשעה 11.00, הודיע פיקוד הדרום למפקדת האוגדה כי כוח של 12 טנקים מצריים נע לתקיפת כרם שלום. גדוד 9 קודם בינתיים על ידי קצין האג"ם של חטיבה 7 לכביש כרם שלום - מבטחים. מג"ד 9 מקסי אביגד נע לפקודת טליק להגן על כרם שלום. ההתקפה המצרית לא מומשה ובינתיים פרץ כוח ההנדסה האוגדתי פִּרצה בשדה המוקשים סמוך לכרם שלום. גדוד 9 שאיבד את הקשר עם מח"ט 7 הפך לכוח אוגדתי ונע לעבר רפיח בשעה 14.30.

בשעה 12.00 לערך הייתה חטיבה 7 - למעט גדוד 9 ומחצית גדוד 82 שנעה מחן יונס לרפיח - מצפון למערך פתחת רפיח. במקום אמורה הייתה להיות חטיבה 16 המצרית. השטח נראה ריק וללא חפרות. כדי לאתר את קודקודו הצפוני של מערך האויב הורה המח"ט למ"פ הסיור סרן אורי אור לבדוק את מרחב הצומת. על צוות סיור הטיל להוביל את כוח הסמח"ט מצפון לצומת לעבר שיח' זוויד. כוחו של אור שכלל שני טנקים, 3 זחל"מים ו-4 ג'יפים, עבר את הצומת ופנה מערבה ואז התעורר לחיים מוצב מצרי מצפון לצומת, ופתח באש שכללה גם ירי מרגמות וטנקי ט-34. מ"פ הסיור נחלץ מהמצב הנחות על ידי הסתערות צפונה על המוצב, תוך מעבר שדה מוקשים. לאחר קרב של כ-15 דקות שבו השמיד 3 טנקים ט-34 הוא חזר לצומת. המח"ט הניח עתה שמצפון לצומת מצוי גדוד מצרי. הוא הורה לפינקו הסמח"ט ועימו 17 טנקי סנטוריון להיכנס לשטח. הכוח נתקל עד מהרה באש תותחים נגד טנקים 100 מ"מ, שהיו חבויים תחת שיחי קיקיון. עתה נוכח המח"ט שמולו מערך חטיבתי, והוא צריך לנהל קרב חטיבתי.

כוח הסמח"ט הוסג על ידי המח"ט אל מצפון לצומת, שם היה החפ"ק שלו. המח"ט ביקש מהאוגדה סיוע ארטילרי וקיבל סיוע של 2 גדודים 105 מ"מ וגדוד 155 מ"מ. לסמח"ט הורה להתייצב כ"סדן" בקרבת הצומת ל"פטיש" של גדוד 79 אשר יתקוף מערבה. הנה כי כן, התפתח הקרב בצומת מקרב התקלות של צוות הסיור לקרב חטיבתי. טנקי הסנטוריון של גדוד 82 בפיקוד הסמח"ט, התייצבו מצפון לצומת ופתחו באש. פינקו הסמח"ט ביקש להסתער אך נבלם בפקודת המח"ט. מג"ד 79 ועימו פלוגת טנקים אחת בלבד, ניתק מגע עם האויב מצפון למחנות, נע במהירות דרומה ונכנס עד מהרה לשטח נחות, מול התקפת נגד של גדוד הטנקים המצרי שהיה בשלושה ריכוזים. שלושה טנקי מגח נפגעו והמג"ד אהוד אלעד נפצע.

ללא תיאום בשל ליקויי קשר נכנס סמג"ד 79, רס"ן חיים ארז, עם פלוגה וחצי למערכה. תוך "קריאת הקרב" איגף את המצרים מצפון ופגע בשלושה טנקי ט-34. הוא המשיך אל תוך המערך המצרי תוך דריסת כוחות בחפרות כולל תותחי נ"ט. מ"פ ג', עובד, נכנס גם הוא לקרב באיגוף מערבי דרך הדיונות. הלחץ על המג"ד נחלש, ואגב השמדת שני טנקים חבר לסגנו. בשעה 13:00, תם הקרב בצומת. עיקר חטיבה 16 המצרית מצפון לצומת ועיקר גדוד הטנקים שלה הושמדו, אך גופי טנקים מצריים המשיכו להילחם גם אחר כך. אבידות חטיבה 7 היו 26 הרוגים ו-20 פצועים. נפגעו 9 טנקי סנטוריון ו-5 טנקי מגח.

נאמן להנחיות מפקד האוגדה, השאיר מח"ט 7 את מלאכת טיהור המרחב מצפון לצומת לגדוד חרמ"ש 9 שהיה תחת פיקוד האוגדה והתיר לסגנו לנוע לעבר שיח' זוויד. בין כה וכה הגיע מג"ד 82 גבי עמיר לחפ"ק המח"ט וחבר לכוחותיו שעם הסמח"ט, לאחר שהשאיר תאג"ד שפרס בתחנת הרכבת של רפיח.

החטיבה נעה לעבר שיח' זוויד בשני ראשים: גדוד המגחים (כ-30 טנקים) בעלי יכולת עבירות טובה מהסנטוריונים, נע לאורך מסילת הברזל ואילו גדוד 82 (44 טנקים) כולל פלוגת חרמ"ש, נעו על הכביש.

מדרום לחטיבה 7 תקפה בצהרי היום חטיבת צנחנים 35, עם שני גדודים על זחל"מים ושתי פלוגות טנקי מגח של גדוד 46. גדוד 50 תקף את מערך חטיבה 11 לאורך הכביש ההרוס מרפיח לניצנה וגדוד 890 נע לעבר המערך הארטילרי המצרי. פלוגת המגחים של עין גיל, היחידה בצה"ל החמושה בתותחי 105 מ"מ ובעלת מנועי דיזל (אם-48-אי-3), השמידה 10 טנקי סטלין שנעו לקדם את המתקפה הישראלית. במהלך הקרב עלו שלושה מגחים על מוקש ורביעי נפגע מאש תותח נ"ט, והפלוגה המשיכה לנוע צפונה לעבר הים והמשיכה לעבר אל עריש עם חטיבה 7.

פלוגת הטנקים השנייה, שנעה עם גדוד 890, הגיעה סמוך לשעה 13:30 מדרום לכפר שן. 600 מטר מדרום לכביש לאל עריש, מיקמו המצרים על גבעת תל אבו עלין מגנן נ"ט שכלל 18 טנקי ט-34 במחפורות. מזלו הרע של המפקד המצרי במקום, שיועד להיות ציר חוסם כלפי מזרח וכלפי דרום, היה שבו זמנית הגיעה בציר הכביש גם פלוגת טנקים ה' של גדוד 82, בפיקוד שמאי קפלן, שכללה 11 טנקים. ללא תיאום בין שתי הפלוגות, שלא ידעו זו על זו ולא היה ביניהן קשר רדיו, הושמד מערך הנ"ט באש שתי הפלוגות. רק בעת הקרב נגלו הפלוגות הישראליות זו לזו. בקרב נפגעו טנק מגח וטנק סנטוריון וזחל"ם לוחמים של גדוד 890.

עוד לפני הקרב, חלפו שני קבוצות טנקים של פלוגת הטנקים בפיקוד אהרן סטולר מגדוד 82, על פני מגנן הנ"ט בכפר שן. 3 טנקים עם המ"פ חלפו ללא קרב ואילו 4 טנקים עם הסמ"פ נסים סולומונוב, שנעו בדירוג זמן, ניהלו קרב תותחים תוך תנועה עם טנקי מגנן הנ"ט. טנק אחד נפגע והמשיך לנוע. מהירות התנועה של פלוגת טל גרמה לכך שמטוסים שתקפו את שיח' זוויד, לקראת הקרב עליה, ירו על הטנקים הישראליים ופסקו כאשר צוותי הטנקים זיהו עצמם בנרות עשן צבעוניים. פלוגתו של סטולר עברה גם את שיח' זוויד, מקום מפקדת דיוויזיית חי"ר 7 המצרית, וכך נפלה גם שיח' זוויד ללא קרב.

בשעה 14:22 דיווח מח"ט 7 למפקד האוגדה כי כבש את שיח' זוויד. באותו זמן נקלע מח"ט 35 למצוקה. פלוגות הטנקים ניתקו ממנו ומרבית הזחל"מים נתקעו בחולות. גדוד 50 וכן חפ"ק המח"ט נשארו באותה עת לכודים במרכז המתחם המצרי. רפול הורה לסגנו אפרים חירם (פיחוטקה) שהיה עם כוח עתודה, לסייע לגדוד 50 בדרום המערך ואילו הוא דיווח בשעה 14:05 לטליק כי הוא זקוק לסיוע. מפקדת האוגדה הייתה בשלב דילוג לצומת רפיח. לנוכח מצבו הקשה של מח"ט 35, הורה טליק לתת סיוע ארטילרי לצנחנים הלכודים, וכן הורה לשלושה גופי טנקים, לנוע לעזרתו: גדוד 79 הוחזר משיח זוויד לצומת; גדוד 9 שנשלח לטהר את הצומת וגדוד 46 שהיה עם גדוד 890. מג"ד 46, אורי בר-און ועימו גדוד 890, פלוגת המגחים ב' ופלוגת מגחים א' מכפר שן, חברו לחפ"ק של רפול ובסיוע ארטילרי חילצו את לוחמי גדוד 890.

כאמור לפקודת האלוף טל חזר מח"ט 7 עם גדוד טנקים 79 לעבר צומת רפיח כדי לסייע לחטיבה 35. על סגנו עם צוות סיור וגדוד 82 הטיל המח"ט להמשיך לעבר הג'יראדי כדי ליצור מגע או להבקיעו. מח"ט 11 המצרי ניסה עוד לרכז כוחות סביב מפקדתו בתפר בין גדודיו, 4 ק"מ דרומית לצומת, אך עד מהרה עזב את השטח בג'יפ שלו ולא נמצא עוד. עם הכוחות שנישבו היה גם קצין אג"ם של חטיבה 11 והוא שמסר לרפול (ביולי 1967) את פרטי הקרב. גדוד 50 נשאר לכוד בתוך מערך חטיבה 11. סמח"ט 35, שאל פלוגת שרמנים מחטיבה 60 וחבר לכוח הצנחנים בשעה 16:00. מג"ד 50 דיווח לרפול כי אין צורך לחבור אליו וביקש לפנות את הפצועים הרבים. לאחר ניסיון כושל של המסוקים בגלל אש מצרית הורה טליק לרפול לנוע עם הטנקים של גדוד 46 לגדוד הנצור. 10 מגחים ללא דלק רב נעו ללא תמרונים, בסיוע גדוד המרגמות של חטיבה 35, הישר לצנחנים וחברו אליהם בשעה 18:30. כמה טנקים עצרו בדרך בשל חוסר דלק. כוחות הצנחנים וגדוד 46 הגיעו לאפיסת כוחות והתרכזו בצומת למנוחה. רפיח על מחנותיה ואזור הצומת, היו אז בשלב של טיהור על ידי גדוד 9.

בג'יראדי, מערך באורך 13 ק"מ וברוחב 4 ק"מ, משני צידי הכביש לאל עריש, היו כוחות מחטיבת מה"ל מוקטנת 121, גדוד מחטיבה 11, 2 גדודי טנקים שרמן עם צריח אי-אם-אקס-13 וחטיבת ארטילריה מוקטנת. משני צידי המערך היו דיונות בלתי עבירות. טור הטנקים של גדוד 82 למעט פלוגה ק' שהושארה כעתודה חטיבתית בשיח' זוויד, נכנס לתוך המתחם על הכביש תוך ירי לצדדים. האויב המצרי המופתע התעורר רק בהיכנס מאסף הטור למתחם, וכך ספג צוות הסיור שהועבר לזנב הטור את מרבית אש הארטילריה. טור הטנקים הישראלי הגיע לאל עריש בשעה 16:30 כאשר מיכלי הטנקים ריקים כמעט מדלק.

המח"ט קיבל את הודעתו של הסמח"ט על הגעתו לאל עריש, בהיותו בתנועה מערבה עם גדוד 79, לאחר שחטיבה 35 לא הייתה זקוקה לו עוד. הוא הופתע וכמוהו מפקד האוגדה. בשעה 17:20 יורט שידור מצרי כי 20 טנקים ישראליים נמצאים באל עריש. מח"ט 7 הגיע לג'יראדי ונוכח כי המערך המצרי לא נפל. כיבוש המערך הפך לחיוני בשל מצב הדלק בטנקי גדוד 82 ממערב לג'יראדי. הוא פקד על גדוד 79 להבקיע פעם נוספת. ניסיון ראשון של מג"ד 79 לתקוף מכיוון הכביש ובאיגוף דרומי דרך החולות נכשל בשל אש נ"ט וארטילריה מצרית עזה. נוצר גם מצב של חוסר דלק שגרם לעצירת 15 טנקים. תוך כדי כך נהרג המג"ד אהוד אלעד. במשך 20 דקות פקד המח"ט על הגדוד באמצעות הקמב"ץ סגן עמרם מצנע. משהועבר הפיקוד לסמג"ד חיים ארז, נכנס הגדוד עם 19 טנקים בציר הכביש בחיפוי פלוגת הטנקים ד' מגדוד 46. בהגיעו לתחנת הרכבת בעורף המערך, נוכח המג"ד כי איתו רק 5 טנקים והמתחם פעיל. הוא ביקש לתקוף לאחור אך בינתיים הגיעו אליו יתר הטנקים. הוא המשיך לנוע מערבה לפקודת המח"ט וחבר עם גדוד 82 בפאתי אל עריש בשעה 19:30. בקרב איבד הגדוד 9 טנקים. בין ההרוגים מג"ד ומ"פ. עם רדת החשיכה, נוכח המח"ט כי המערך המצרי לא נשבר. הוא שלח את מחצית פלוגת העתודה, פלוגה ק' מגדוד 82 בפיקוד סרן עמיר יפה, וכוח זה בסיוע תאורה תפס את החלק המזרחי של המערך.

מפקד האוגדה הציע לגונן להכניס את כוחות חטיבת שריון מילואים 60 שנעו מדרום לג'יראדי לעבר אל עריש, אך המח"ט העדיף לקבל את גדוד החרמ"ש 9 של החטיבה מאשר להיכנס לבעיות תיאום בתוך הלילה עם חטיבה אחרת. הסתבר גם כי גדוד אי-אם-אקס-13 של חטיבה 60 היה ללא דלק וגדודי החרמ"ש התקשו לנוע בדיונות שמדרום לג'יראדי. מכיוון שכך פקד מפקד האוגדה בשעה 19:00 על גדוד 9 להפסיק את פעולתו במרחב שמצפון לרפיח ולנוע במהירות למח"ט 7. איסוף יחידות הגדוד נמשך זמן מה משום שהיו מפוזרות ומשום שהציר היה עמוס בדרגים ויחידות סיוע. רק בשעה 23:40 הגיע מג"ד 9 מקסי אביגד אל חפ"ק המח"ט. גונן צרף אליו את מחצית פלוגה ק' וכן מספר טנקים מגדוד 79 שתודלקו מדרגים שנדחפו על ידי המפקדה העיקרית. הטור של גדוד 9 נכנס על הכביש והחל בטיהור תעלות הלחימה. משהושגה שליטה על ציר הכביש בשעה 01:00, עוד בטרם גמר הטיהור, נע המח"ט אל כוחותיו באל עריש ובעקבותיו הדרגים. החטיבה נערכה בחניוני לילה בפאתי העיר, בעוד גדוד 9 מאבטח את נתיב המעבר לדרגים בג'יראדי.

הפיקוד המצרי בסיני, הורה כבר בצהרי 5 ביוני לקדם את חטיבת שריון 141 וחטיבת חי"ר לעבר ביר לחפן. רק בשעות הערב נעה חטיבת השריון המצרית מג'בל לבני. תנועתה לעבר אל עריש נקטעה על ידי חטיבה 200, שהגיעה בשעות הערב למוצא ואדי חרידין. בקרב שריון בלילה הושמדה חטיבת השריון המצרית.

לקראת בוקר 6 ביוני הגיחה חטיבה 60 מציר החולות. גם לה וגם לחטיבה 200 הוצנחו דלק ותחמושת על ידי מטוסי תובלה של חיל האוויר.

בבוקר 6 ביוני הגיע חפ"ק מפקד האוגדה לאל עריש. העיר עצמה לא נכבשה והיעד הבא היה מערך ביר לחפן. אלוף הפיקוד לחץ לכבוש את ביר לחפן ואף ניסה לתאם מתקפה דו אוגדתית. בשל אבידות בחטיבה ביום הקודם הורה האלוף טל על התקדמות זהירה. בחיפוי ארטילרי תקף גדוד 79 את המערך המצרי. בעקבותיו חדר למערך על הכביש גדוד 82. בעקבותיהם הוכנס גדוד חרמ"ש של חטיבה 60 לטיהור המתחם שננטש בינתיים על ידי המצרים. בשעה 11:58 דיווח מח"ט 7: "ביר לחפן בידינו".

רק למחרת, ב-7 ביוני, תקף גדוד חרמ"ש 9 את העיר אל עריש והשלים את כיבושה בעוד גדודי הטנקים נעים לתוך סיני. בעיר נשארו כוחות של חטיבת משמר הלאומי המצרית 28. בשעה 04:30 נעה פלוגת חרמ"ש בפיקודו של סרן יוסי פלד ובראש טנק סנטוריון בודד וטנק פיקוד ללא צריח לתוך העיר. הפלוגה חדרה אל מרכז העיר אך נאלצה להיחלץ לעבר כביש החוף בשל אש עזה של מֵגֵני העיר. בשעה 13:30 תקף הגדוד בשנית. הפעם קדמה לחדירה הרעשה ארטילרית של מרגמות 81 ו-120 מ"מ ותותח בודד של 105 מ"מ. בינתיים הגיעו לעיר כוחות של חטיבת חי"ר 99. גדוד 9 תקף מדרום ואילו פלוגת הסיור של חטיבה 99 תקפה מצפון. ההתנגדות המצרית נשברה, כנראה בשל אש המרגמות הכבדה, ובשעות אחר הצהרים נכנעו נכבדי העיר. גדוד 9 המשיך לנוע לעבר כוחות החטיבה שהיו בדרכם לתעלת סואץ. בקרב נהרגו מ"מ וחובש ונפצעו 12 לוחמים. נהרג גם סא"ל אלכס בניה ממפקדת האוגדה שהיה על טנק הפיקוד.

92 לוחמים איבדה אוגדה 84 בקרב ההבקעה. נפצעו גם 230 לוחמים ונפגעו 49 טנקים, לעומת 92 טנקים מצריים. אבידות המצרים הוערכו בכ- 3000 עד 5000 לוחמים הרוגים וכ-2000 שבויים.


סיכום

כך ראו, למדו וניתחו חניכי המכללה לפיקוד ולמטה את קרב רפיח 1967, בפרספקטיבה של מי שלחמו כמ"פים ומ"מים במלחמת יום הכיפורים:

קרב ההבקעה של אוגדת טל מהווה דוגמה בולטת של נקיטת ה"גישה הבלתי ישירה" בתורתו של לידל הארט. אלוף טל עקף את מחשבת גנרל סולימאן ושמט ממנו את נשק ההגנה העיקרי שלו: עוצמה ארטילרית משולבת בשדה מוקשים. הוא גם השאיר את סולימאן על "קרני הדילמה" כאשר תקף אותו גם מדרום בשטח בלתי עביר לכאורה. טליק לא הרפה מלחצו ושיגר גוף לחימה אחד אחרי השני, ברצף שלא אִפשר לסולימאן לשלוח אלא כוחות טנקים לא גדולים לגזרות מותקפות. כך תרמה הופעת כוחות טנקים ישראליים בקרבת מפקדת הדיוויזיה ובתוכה להתמוטטות מפקדת הדיוויזיה המצרית. יש לציין כי גם לאחר כיבוש מפקדת הדיוויזיה, הבין סולימאן שעליו להתמקד במה שמכונה בלשון תורת הלחימה "קו העצירה" שהיה הג'יראדי, ואכן מערך זה היה אגוז לא קל לכיבוש.

תכנית המלחמה של טליק, קבעה כי בכל שלב כל חטיבה יכולה למלא את תפקיד החטיבה השנייה. זה קרה כאשר גופי טנקים של חטיבה 7 נשלחו לסייע לחטיבה 35. תפקודה של חטיבת הצנחנים לעומת זה היה מלווה בשיבושים שנבעו מהערכת יתר של יכולת זחל"מים לנוע במרחב החולי, וכן משמיטת יכולת מח"ט 35 ל"רתום" את פלוגות הטנקים ללחימת החי"ר.

המידע המודיעיני לקה גם בהערכת יכולת התנועה של רק"ם בשטח הבנוי והחקלאי. חן יונס והשטח החקלאי גרמו לחטיבה 7 לאבד את המבנה החטיבתי. לא היה גם ידע מודיעיני על חפרות המצרים בשל האיסור על צילומי אוויר לפני המלחמה. חטיבה 7 השכילה לדחוף בעקבות הכוחות את הלוגיסטיקה ואת הארטילריה הניידת. בכך מילאה תפקיד מרכזי המפקדה העיקרית של קצין האג"ם יואל גונן.

אי הסכמתו של מח"ט 7 לשלב את חטיבה 60 במתקפה על הג'ראדי, נבחנה כמו כל הקרב על ידי חניכי פו"ם בניתוחי אירוע. הם הבינו את רצונו של מח"ט 7 להפעיל חרמ"ש סדיר על פני כוח מילואים, אך סברו כי היו גם שיקולים של יוקרה יחידתית.

חניכי פו"ם גם בחנו את הפעלת חטיבה 60. זו למעשה נעה כל היממה הראשונה, תוך האבקות בציר הקשה ולא שולבו בקרב. אלוף גביש אף טען לאחר המלחמה שהוא הציע להכניס את חטיבה 60 בעקבות חטיבה 7. יחד עם כך היה למפקד אוגדה 84 כוח שיכול היה להפעיל בכל עת, לרבות תקיפת הג'ראדי מאחור, במקרה הצורך. בידוד שדה המערכה הושג גם על ידי הגעת חטיבת טנקים 200 מדרום לביר לחפן. חטיבה 200 מנעה את הגעת חטיבת שריון מצרית 141 לאל עריש בלילה של 6-5 ביוני.



טנקים ישראלים דוהרים דרומית לאבו-עגילה (צילום: ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)


על הכותב:

* סא"ל (במיל') אברהם זהר, ליווה את חטיבה 7 ואת אוגדה 84 , במלחמת ששת הימים. קרב החטיבה נחקר על ידיו ונכלל בספר " חטיבה 7 בסער המלחמות". כן חקר סרן זהר אז, את קרבות אוגדה 84. מחקרים אלה, מצויים בספר של מחלקת היסטוריה. מאמר של אברהם זהר על קרבות טנקים בפתחת רפיח, ראה אור בביטאון "מערכות". כמדריך להיסטוריה צבאית בפו"ם, ניתח אברהם זהר את הקרב, במסגרת ניתוחי אירוע של קרבות שריון במלחמות ישראל. אלה יראו אור בספר על קרבות בולטים של צה"ל.

קרב רפיח של אוגדה 84, יועלה ביום עיון שיתקיים ב"יד לשריון", ביוני 2010


מקורות עיקריים

1. ואלך יהודה, תורות צבאיות, מערכות 1977

2. טל ישראל, ביטחון לאומי - מעטים מול רבים, דביר 1996

3. רשימות סרן זֹהר חטיבה 7 ואוגדה 84 במלחמת ששת הימים

4. מחלקת היסטוריה, פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים, 1972

5. רעיה טראוב, הצבא המצרי במלחמת ששת הימים, מחלקת היסטוריה

6. זֹהר אברהם, קרבות טנקים בפתחת רפיח, מערכות 202, 1969

7. ברזנר עמיעד, השריון 1957 - 1967, עמותת יד לשריון (לא פורסם)

8. זֹהר אברהם, חטיבה 7 בסער המלחמות, לקראת פרסום

9. מיכלסון בני, מלצר אפי (עורכים), רשומות סמינר מלחמת ששת הימים (מרכז הסמינר: אברהם זֹהר), עמותת גלילי

10. היכל חסנין, הדרך למלחמת רמדאן (ערבית),1976



חזרהשלחו לחברהדפיסו