קישורים מפת האתר

12 ביוני 2012: חוויות ממלחמת ששת הימים
ערב מלחמת ששת הימים היה צה"ל קטן ורוחו איתנה. אמצעי הלחימה לא הכי מתקדמים אך הייתה העזה ותושייה. השריון אמנם הוכיח את עצמו במלחמת סיני 11 שנים קודם לכן, אך היה מתח מפני הבלתי ידוע ובתוך כך טנקי טי-54/55 שהיו חדשים בזירה.


סא"ל (במיל') דני קריאף


עברתי טירונות מפרכת במחנה חסה, מחנה האימונים של חטיבה 7, בפיקוד סרן אמנון גלעדי הי"ד שבו הייתי טירון בפלוגת שהייתה מיועדת לעבור מקצועות וצמ"פ במחנה נתן, במסגרת גדוד 79, גדוד הטנקים היחיד בצה"ל עם טנקי פטון חדישים מסוג M48 A2C. טנקים בעלי תותח 90 מ"מ ומנוע בנזין.


דני קריאף, שני משמאל בשורה הקדמית. מהחיילים הצעירים ביותר של צה"ל דאז, ליד טנק הפטון החדיש של אותם הימים


אחיו הבכור של אמנון גלעדי שנפל במלחמת ששת הימים, גדעון גלעדי ז"ל, נהרג במלחמת יום הכיפורים במסגרת גדוד 407 בחטיבה 14/600 בצומת המוות "טירטור-לכסיקון". כיוון שהייתי קשוב במקלט עזר לרשת "מקדח", רשת חטיבה 14, שמעתי הכול. מפקדי הפלוגות האחרים היו אלישיב שמשי במגמת סנטוריון, שחייליו היו אמורים לעבור צמ"פ במסגרת גדוד 82, ועוזי לנצ'נר (לב-צור) שהיה המ"פ של פלוגת החרמ"ש, שהייתה אמורה לעבור את אימון ההכשרה בגדוד 9. שלושת הגדודים היו שייכים לחטיבה 7. מפקד הבסיס היה יעקוב הדר (פפר).
ביום 15 במאי 1967, לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, קיבלו כול החיילים "אפטר", חלקם היו בגלידה מונטנה והרוב במסעדה "מוריס" המפורסמת בעיר העתיקה של באר שבע. בשעה 10:00 בקירוב הגיע הרס"ג הגדודי בוגי עם שתי משאיות 6x6 והתחיל לאסוף את החיילים בתואנה שהולכת לפרוץ מלחמה.
אנחנו כחיילים צעירים וממושמעים, בצה"ל מודל 1967, אז עדיין הייתה קיימת משמעת, דאגנו לשלם את החשבון ועלינו על המשאיות בדרך למחנה נתן.
מלחמת ששת הימים פרצה שבוע לאחר התחלת צמ"פ שבו בוצעו רק תרגולות, וכך מתוך 8 פלוגות הטנקים של חטיבה 7, ארבע פלוגות היו למעשה ללא הכשרה בסיסית - שתיים של גדוד 79 בפיקוד בנצ'י כרמלי וגלעד אבירם ושתיים מגדוד 82 - ולמרות זאת תפקדו בלחימה כחיילים מנוסים.
באותם ימים לא הייתה אחסנה יבשה ונאלצנו להמתין להגעת התחמושת. בד בבד כול אנשי הצוות נרתמו למשימת תדלוק הטנקים. באותה תקופה לא היו בצה"ל משאיות תדלוק ולכן "קרענו את הידיים" בהליכה של כ-200 מטרים ממצבור הג'רקנים על מנת לתדלק את הטנקים. חשוב לדעת ולזכור שבכול טנק היו צריכים למלא 62 ג'רקינים. למחרת יצאנו באפילה מוחלטת לכיוון כרם שלום.
לנהג טנק עם פריסקופ לילה פרימיטיבי "קרנף", שהתבסס על תאורת פנסים באור תת-אדום, המשימה הייתה קשה מנשוא, בהתחשב גם שההכשרה שלו הסתכמה רק בשעות ספורות של נהיגה בטנק. אבק נוראי הִקשה על הראייה ולמרות הכול שרדנו.
מתכנני המלחמה החליטו באותו שבוע לבצע הטעייה למצרים - נוסעים לכיוון מזרח באורות מלאים וחוזרים למחרת מערבה ללא אורות. אני מעריך שהמודיעין המצרי לא קלט את "התרגיל". ביום שני בשעה 7 בבוקר כולם הבינו שהמלחמה עומדת להתחיל. שלחו את כולנו לשירותי השדה... חפורים באמצעות טוריה...
בשעה 7:59 חלפו מעלינו 4 רביעיות של מטוסי פוגה מגסיטר, מטוס אימון של חיל האוויר, עם כוורות של רקטות. דקה לאחר מכן קיבלנו את הפקודה "סדין אדום". הכנסנו את הרשתות לסל הצריח והתחלנו לנוע לכיוון הגבול.
המ"פ שלי באותה מלחמה היה בנצי כרמלי הי"ד שנפצע וננטש בפאתי בני סוהילה, ליד חאן יונס, ואותו החליף עובד מעוז הסמ"פ, שהיה המג"ד שלי במלחמת יום הכיפורים באוגדה של אריק שרון בחטיבה 14/600 בגדוד 407.
את שאר תיאורי הקרבות מצומת רפיח, הג'ירדי, ביר לחפן, ג'בל ליבני, ביר גפגפה ועד לטסה, אשאיר להזדמנות אחרת.
מן הראוי שכול לוחמי השריון יחשפו לסיפור.


חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל