קישורים מפת האתר

3 בנובמבר 2013: החיפושים אחרי הבן שלא חזר - יום אחר יום, שיחה אחר שיחה

דוד מייזלר תיעד בקפדנות את חיפושיו אחרי בנו הנעדר גיורא במלחמת הכיפורים. עכשיו, בנו הצעיר גילי, מעלה את היומן לרשת ומשחזר את הדרך שעשה, 40 שנה אחרי

 

עודד ירום (מאתר הארץ, 31 באוקטובר 2013)

 

יום השנה ה-40 למלחמת יום הכיפורים כבר חלף לו, ולמרות שפרוטוקולים של ועדת אגרנט ממשיכים להתפרסם, העדכון האחרון משחזור המלחמה של דובר צה"ל בטוויטר יצא ב-24 באוקטובר, יום ההכרזה על הפסקת האש, ומסתמן שמבול הכתבות כבר מאחורינו. אבל אתר אחד, פחות מוכר, ממשיך לשחזר את המלחמה ואת השלכותיה מזווית מאוד אישית. לא זאת של הלוחמים בחזית, או מלחמות הגנרלים בנגמ"שי הפיקוד אלא זו של אב שמחפש את בנו שנעדר.

 

גיורא מייזלר, 1972

 

האתר שהקים גילי מייזלר משחזר כשנתיים מחייו של אביו דוד, ד"ר ולאחר מכן פרופסור למתמטיקה, שניהל יומן דקדקני של החיפושים אחר בנו גיורא, חייל שריון שנהרג בחזית המצרית במלחמה.

מייזלר שהיה בן 12 כשפרצה מלחמת יום כיפור סיפר שבשלב מסוים הוא היה מודע לכך שאביו מתעד את החיפושים, אבל את היומן עצמו מצא רק שנים אחר כך. "כשהוא נפטר בינואר 96' עשיתי סדר בדברים שלו". היומן שימש אותו כבר כשיצר את הסרט "גחליליות" שמתעד את חייו בעת החיפושים של האב, אבל גם את החיפושים חסרי התקווה שלו עצמו בתאילנד ונפאל אחרי הצבא.

מייזלר הקליד את היומן למעבד תמלילים, ובשלב מסוים אף כרך אותו והוציא בהוצאה מצומצמת לכל מי שעזר ביצירת "גחליליות". ניסיונותיו להפיצו להוצאות ספרים לא צלחו. "לפני חצי שנה בערך פתאום ירד לי האסימון ועלה לי הרעיון להשתמש באינטרנט ובאמת להעלות את זה לפי קצב הכתיבה כמו סטטוס בפייסבוק". האתר מלווה אכן בעדכונים בדף פייסבוק.

 

לצפייה בסרט "גיורא מייזלר - סרט זיכרון" ראו כאן.

 

ובדומה ליוזמה של דובר צה"ל בטוויטר, גם היומן של מייזלר מתעדכן בהתאם לתאריכי הרשומות בו. אבל כאן לא תמצאו דיווחים על בלימה או הפצצה, רק תיעוד מדויק של אינספור שיחות טלפון ופגישות בניסיון לגלות כל בדל של מידע גם בתקופה הארוכה שבה נראה שהמערכת לא תפקדה כלל. דפים על גבי דפים מוקדשים לאימות מספר היחידה ומספר הטנק הספציפי בו שירת גיורא או מספר הטלפון הנכון בג'וליס, רק כדי למצוא עם מי אפשר לדבר בצבא. כל בדל מידע על פצועים שהגיעו לבתי חולים ואולי פגשו את גיורא בחזית נאסף, זאת בעת שאפילו לא היה ברור מי פיקד על הטנק של הבן.

"אבא שלי תמיד ניהל רישום של כל לירה שהוא הוציא, כל סיגריה שהוא עישן וכל נסיעה באוטובוס", סיפר. "הוא היה כותב מתי הוא קיבל מכתבים ומתי הוא ענה".

ולמרות הפירוט האינסופי של ימים על גבי ימים של שיחות ופגישות, שמתחילות בשעות הבוקר המוקדמות ומסתיימות בלילה, זה מסמך מרתק ומזעזע במלוא מובן המילה והוא נקרא קצת כמו יומן בלשי בעולם קפקאי, כשמעל הכול מרחפת התחושה הנוראית של חיפוש אחרי בן שהקורא כבר יודע שלא יחזור.

רוב הזמן, אין שם כמעט מקום למשהו מלבד רישום קפדני של כל פרט מידע. "הבנאדם ניהל חקירה למציאת הבן שלו, לא היה עוד מי שיעשה את זה", הסביר מייזלר. "היחידה לאיתור נעדרים קמה רק לאחר המלחמה הזאת", הוא אומר. בכל זאת, מעת לעת אפשר למצוא ביומן הבלחות של רגש או של הכרה שהמצב כבר לא יחזור לקדמותו, שבולטות על רקע כל ההתנהלות הפרקטית הזאת. רק שורה על חלום שחלם האב או רגעים בהם החיפוש אחר הבן הוביל גם להיכרות עמוקה יותר איתו.

"צִלצל גלעד מהרדיו - ביקש שפניה תחזיר את התוכנית-סרט ההקלטה שלקחה פעם מהרדיו: על טרוצקי. פניה לקחה את זה, בזמנו, כי גיורא רצה לשמוע את זה".

באחד הימים. כשביקשו ממנו לכתוב את הערך שלו באנציקלופדיית אישים כתב:

"הגיע עבורי מכתב מ'אנציקלופדיה לאישים V.I.P'. ובין השאלות שעליי למלא: שמות הילדים".

עם הזמן אפשר למצוא גם הבלחות של זעם וביקורת:

"כבר בפעם השנייה מסרו היום ברדיו את הריאיון של גדעון לב-ארי עם גולדה מאיר. שמעתי בערב קטעים (ביום - היו אורחים ולא שמעתי). לוּ אני הייתי מוצא את בני בבית-חולים גם אני הייתי המאושר בין אנשים. גולדה מקבלת עידוד מהפצועים, יש לה מזל שההרוגים והנעדרים - לא מדברים!".

בפברואר 74' הוא כבר כותב:

"היום הביא קיסינג'ר את רשימת השבויים בסוריה (62 יהודים ו-3 ערבים(?)). הסיכוי האחרון שלנו - 'נשרף'. כאשר כתבו פעם על 126 שבויים בסוריה וצה"ל מסר שיש רק 80 נעדרים בחזית זו - עוד היו לי אשליות, לא הגיוניות, כמובן".

אבל בימים ההם, שלפני בדיקות ה-DNA, גם אחרי שהצבא הודיע למשפחה על זיהוי הגופה, זה לא היה סוף פסוק. "במובן מסוים עדיין מרחף סימן שאלה גדול - אם זאת אכן הגופה", אמר מייזלר הבן בשיחה. "כמו שמרואיין אחד בסרט שלי אומר, לא ידענו אם קברו את גיורא או שקברו את הסיפור. במובן מסוים אימא שלי לא האמינה שזה גיורא. היא האמינה עד סוף ימיה שהוא חי".

חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל