קישורים מפת האתר

7 במאי 2012: טקס יום הזיכרון של חטיבת הזקן ליד האנדרטה בנתב"ג
טקס יום הזיכרון של עוצבת "הזקן", ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התקיים ליד האנדרטה המרכזית של החטיבה בכניסה לנמל התעופה בן גוריון


טל בן אלי


חלק מהאנדרטה ועליה שמות חללי החטיבה


מסדר של חיילי ומפקדי החטיבה הסדירים




יושבים בשורה הראשונה במרכז התמונה קצין האג"ם של החטיבה, סא"ל (במיל') דובי שפלר, הסמח"ט סא"ל (במיל') יגאל לוטן, רב החטיבה סא"ל (במיל') גדעון לנגמן


מפקד חטיבה 8 אל"ם ארז לב-רן נושא דברו בטקס





רב חטיבה 8, סא"ל (במיל') גדעון לנגמן בקריאת יזכור


גדעון בן ה-71 הגיע לחטיבה כמילואימניק בשנת 1966 ומאז משרת ברציפות בחטיבה. גדעון לחם בקרבות מלחמת ששת הימים כחובש בפלוגת ההנדסה בעת כיבוש רמת הגולן בקרב קלע וזעורה. במלחמת יום הכיפורים שימש כחובש בפלס"ר, וטיפל בין היתר בפציעתו של המח"ט אל"ם אריה בירו.


רב נתב"ג מר ניסים אלמליח בתפילת אל מלא רחמים



הזמרת ליאורה והנגן תומר מרשות שדות התעופה




מתנדבי שראל, שסייעו בהעלאת הכשירות בימ"ח


מר נפתלי ארבל, מ"פ ב' בגדוד 89 בתש"ח, נושא דברים. מר ארבל העלה על נס את תרומת הלוחמים הבריטים הנוצרים שבחרו להתנדב לסייע ליישוב ושירתו בפלוגתו


מר אבי שמואלביץ, נציג עמותת חטיבת "הזקן" נושא דברים



קריאת מגש הכסף על ידי חיילי החטיבה הסדירים - שרון ושלומי


שם השיר הפך למטבע לשון לתרומת גבורת הלוחמים להקמת המדינה. נתן אלתרמן, שכתב את השיר עם תחילת מלחמת העצמאות, היה ידיד נפש של יצחק שדה "הזקן, ושירת בגדוד 88 של חטיבה 8 בקרבות בנגב.


"והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים,
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס, האחד, אין שני.

היא לטקס תיכון, היא תקום למול הסהר
ועמדה טרם יום עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.

לובשי חול וחגור וכבדי נעליים
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום הפרך וליל קו האש.

עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים עבריים...
דם השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.

אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".

כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל
והשאר יסופר בתולדות ישראל".


סא"ל (במיל') אילן לבנון נושא דברים


אילן היה מ"פ ו' בגדוד 129 בקרב קלע לכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים. ב-9 ביוני 1967 בשעה 09:00 עם קבלת הפקודה "מקבת פעל!" 30 טנקים של הגדוד יצאו מגבעת האם והחלו לטפס במעלה ההררי אל היעד. הקרב היה קשה. המג"ד, אריה בירו, נפצע קשה ופונה. מ"פ הסיירת, רס"ן רפי מוקדי ז"ל, נטל את הפיקוד אך נפגע ונהרג לאחר זצן קצר. בזה אחר זה נפגעו טנקי הגדוד, אך תמיד היה מי שיעקוף וימשיך לחתור בנחישות להשגת המשימה. אל הגיעו רק שני טנקים מהגדוד, אך הדרך אל לב רמת הגולן נפרצה. על הלחימה העיקשת זכו שני מפקדים בעיטור הגבורה - מ"פ ו' נתי (הורביץ) גולן ז"ל, וסמל שאול ורדי, אשר נכח בטקס. במלחמת יום הכיפורים אילן לבנון פיקד על הגדוד בסיני.



מפקד חטיבה 9 אל"ם ארז לב-רן נושא דברו בטקס


דבר המח"ט:
משפחות יקרות, חברי העמותה, המנהל בפועל של נתב"ג, תא"ל (במיל') שמואל זכאי, נציגי רשות שדות התעופה, נציגי נתב"ג, משטרת ישראל, מתנדבי שראל, חיילי ומפקדי חטיבה 8 בעבר ובהווה,
אני רוצה לציין ולספר, כמדי שנה, על אחד הנופלים בשורות החטיבה. השנה בחרתי במילואימניק של החטיבה - רס"ן מוש (משה) חביב, סגן מפקד גדוד 121, גדוד החרמ"ש של החטיבה, בפיקודו של אריה קרן. מוש נולד בתורכיה ועלה לארץ כילד עם הוריו. הוא היה חבר ההגנה ויצא לקורס מ"כים של הפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות לחם בחטיבת הנגב, לא אחת בקרבות משותפים עם חטיבה 8. הוא לחם בקרבת המרים של עיראק סוידאן, במשלטי חוליקת, בעיראק מנשיה, באזור ב"ש, ובאבו עגילה, שבסיני. בתום המלחמה נשאר בקבע ויצא לקצונה ובמקביל עלה עם גרעינו לתל רעים, היא תל ג'מעה, בה נלחמה חטיבה 8 במבצע "אסף". מוש יצא ללמוד עריכת דין ותוך כדי לימודיו פנה לחינוך הנוער שלא עבר את המלחמה ופיקד על הגדנ"ע בירושלים. עם שחרורו פנה לקריירה של עריכת דין, והיה ליועץ המשפטי של מפא"י. מוש היה מיוזמי רפ"י וממקימיה ואף רץ מטעמה לכנסת השישית. במילואים קיבל פיקוד על פלוגת חי"ר. את עבודתו המקצועית והפוליטית, את נסיעות העסקים התכופות לחו"ל ואת חיי המשפחה שילב עם אימוני פלוגתו בדרום. בן 37 היה, נשוי ואב לשני ילדים, כאשר נקרא להתייצב למלחמת ששת הימים. אל הגדוד הוא הגיע ישירות מפגישה עם משה דיין. הוא הביא עימו שמפניה ונקניק סלמי משובח. "אני לא יודע איך המלחמה תגמר", אמר, "אבל לפחות שתתחיל כמו שצריך!". הגדוד ביצע כחלק מהחטיבה את ההתקפה בכונתילה להטעיית כוח שאזלי המשוריין ולריתוקו למרכז סיני, מהלך ההונאה המוצלח אל מול המצרים, שאפשר את התקפת המאמץ העיקרי הצה"לי בצפון סיני. עם קבלת הפקודה לעלות לצפון נשאר בסיני נתח מהחטיבה בפיקוד הסמח"ט עם גדוד החרמ"ש 89, סיירת "שקד", ו-2 פלוגות טנקים של גדוד 129. עיקר החטיבה ועימה גדוד החרמ"ש 121 עלו צפונה לרמת הגולן. מוש הסמג"ד התעקש כי יינתן לו לפקד על כוח עצמאי, ואכן הורכב לטובתו כוח משולב של זחל"מים וטנקים. ביום החמישי לקרבות בשעה 09:00 נשמעה הפקודה "מקבת פעל!". עם פריצת החטיבה בעלייה מגבעת האם, נפגע הזחל"ם של מוש חביב פגיעה ישירה מאש תלולת מסלול ומוש - המנהיג מלידה - נהרג, יחד עם אנשי הזחל"ם שלו. בעוד גדוד 129 פילס את דרכו לקלע, המשיכו לוחמי גדוד החרמ"ש את הלחימה ובהובלה אישית של המח"ט בציר כבשו וטיהרו את הכפר זעורה ואת המוצבים סביבו, זאת עשו יחד עם גדוד הטנקים 377. 
סיפורו, כסיפורם של חיילים ומפקדים אחרים, מהווים את המורשת המפוארת של חטיבת השריון הראשונה. חטיבה המתבססת על שדרת פיקוד איכותית, נחרצת, בעלת יוזמה וכושר מנהיגות, ועל מפקדה ויחידות מאומנות, מקצועיות, מלוכדות ואיתנות. אלו עמדו בבסיס ההישגים של החטיבה במלחמות ישראל. החטיבה שכבשה בהתקפת הטנקים הראשונה של צה"ל על אדמת ישראל את שדה התעופה כאן 2 טנקי קרומוול, כעשרה טנקי הוצ'קיס ומספר משוריינים הרכיבו את סד"כ ההתקפה הזו. הרכב הלוחמים של החטיבה מסמל בעיניי את אחדות העם –בני הישוב, לוחמים מהפלמ"ח ומההגנה הלוחמים כתף עם כתף עם לוחמי הלח"י, שנקבצו לחטיבה תחת פיקודו של מקים הפלמ"ח יצחק שדה" הזקן". ויחד עימם עולים שלחמו בצבאות הברית וניצולי שואה - דוברי שפות שונות. המורשת של החטיבה כוללת את פשיטת גדוד 89 על לוד, כיבוש אזור שהם ואלעד (קולה), מרחב בית גוברין, מצודת "יואב" ואת באר שבע. כך עיצבה החטיבה את גבול עוטף עזה של היום במבצע "אסף" שנחשב לאחד מקרבות המופת של תש"ח, וכבשה את ניצנה במבצע "חורב". מבצע שאילץ את המצרים לשבת לשולחן המשא ומתן, ובכך הוביל לסיום המלחמה בכלל החזיתות, בסופו של דבר.
החטיבה, שיחד עם חטיבת גולני פרצה במאמץ העיקרי של פיקוד צפון וכבשה את צפון רמת הגולן בקרב הגבורה בקלע וזעורה בואכה קונטרה במלחמת ששת הימים.
החטיבה שניצבה מול הארמיה השלישית והגנה, עם טנקי השרמן המיושנים על מעברי המתלה והג'ידי במלחמת יום הכיפורים.
זו החטיבה המעוטרת ביותר בחיל השריון, ששלושה מלוחמיה עוטרו בעיטור גבורה, העיטור הגבוהה ביותר שמעניקה מדינת ישראל.
מורשת החטיבה המפוארת נכתבה גם בדמם של הלוחמים והמפקדים שנפלו בשורותיה, שהראשון בהם נפל היום לפני 64 שנה, ב-ה' באייר תש"ח. הם הותירו לנו, לממשיכי דרכם, את מורשת ההובלה וההצטיינות. מורשת שמדרבנת אותנו להמשיך להצטיין.
למרות חילופי הדורות, המפקדים והלוחמים, החטיבה ממשיכה להרגיש את אחריותה על בניה שנפלו בשורותיה, כנאמר בספר בראשית: "אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ, מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ: אִם-לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ, וְחָטָאתִי לְךָ כָּל-הַיָּמִים". יודעים אנו כי לא נצליח לרפא את כאב המשפחות, כפי שאמר איכה "כִּי-גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, מִי יִרְפָּא-לָךְ", אולם אנו מקווים כי משפחות הלוחמים שנפלו ימצאו בנו מקור לגאווה ולנחמה.
שמחת החג והעצמאות תהיה תמיד מהולה בעצב על המחיר ששילמנו על חירותנו במדינת ישראל. המחיר של העצמאות וההגנה על המדינה ועל צביונה הוא כבד - 22,993 חללים - מפקדים ולוחמים שנפלו. אולם יש לזכור כי 22,993 חללים אלה נפלו על תקומת המדינה ועל הגנתה. מדינה בה אנו גדלים כבני חורין. יום הזיכרון לשואה אותו ציינו לפני שבוע הזכיר את המשמעות של עם שאינו אדון לגורלו ושאינו יכול להגן על עצמו. בטבח באבי-יאר הידוע לשמצה נהרגו למעלה מ-33,000 יהודים מחוץ לקייב - גברים, נשים זקנים וטף. הרומנים רצחו כ-50,000 יהודים מחוץ לאודסה באוקטובר 1941, וב"מבצע חג הקציר" בו חוסלה באחת יהדות לובלין בנובמבר 1943 נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם 42,000 איש - יהודים חסרי מגן.
חוסר היציבות בעולם הערבי סביבנו, מגמת האיסלום של החברות והמשטרים, היווצרות אזורי ספר חדשים בגבולות וערעור על הסכמים קיימים - מציבים לנו אתגרים בדרישה להמשיך ולהגן על המדינה. המדינה קמה בחרב וממשיכה להתקיים על החרב. חטיבה 8 עם טנקי המרכבה שלה ועם חיילי המילואים שלה, המאמינים בנחיצות שירותם ותרומתם, ממשיכה להתאמן, להכין את עצמה ליום פקודה לשמור על כשירות, מוכנות וכוננות.
אני משוכנע ובוטח ביכולותינו להגן על המדינה, לתמרן בנחישות ולנצח כל אויב, אם נדרש לכך. המעמד הזה ביום זה, הינם הזדמנות עבורי להביע כמח"ט מילואים את הערכתי הרבה למילואימניקים של עם ישראל והחטיבה - הטנקיסטים, לוחמי פלוגות החרמ"ש, ופלוגת הסיור. אשרי המדינה שאלו הם בניה. חג עצמאות שמח.




הנחת זר צה"ל על ידי המח"ט


הנחת זר חטיבה 8 על ידי הסמח"ט סא"ל (במיל') יגאל לוטן.


הנחת זר העמותה על ידי רינה אהרוני ומר מושק'ה אידלסון


רינה הייתה חובשת בגדוד 89, ובעלה יורם (אותו הכירה בלח"י), היה מ"מ חבלה, שהתנדב לנהוג בזחל"ם עמוס בחומר נפץ, אותו היה אמור לפוצץ על "המפלצת שעל הגבעה" (מצודת משטרת עיראק סואידן), אם לא יצליחו לכבוש אותה בהסתערות הראשונה. לשמחתה של רינה שהשתתפה בקרב וצפתה מאחור על הזחל"ם של בעלה, המצרים נכנעו ו"המפלצת" נכבשה סוף סוף.


רינה, מושק'ה וסגן נופר הראל, קצינת קישור בחטיבה

רס"ן רפי מוקדי ז"ל*

9 ביוני 1967. על חטיבה 8 מוטל לבצע את קרב הפריצה לרמת-הגולן. התוכנית של הקרב מבוססת על עקיפה של איזור שיש בו מוצבים רבים ולכן הוא מסוכן ביותר - אזור שנקרא "קלע". רפי מוקדי, מפקד פלוגת הסיור החטיבתית, מקים צוות סיור, שהתפקיד שלו יהיה להוביל את החטיבה לפי התכנית, ולוקח על עצמו לעמוד בראש הצוות.
הקרב, יחד עם היותו קרב גבורה, רצוף בשיבושים והסתבכויות. רפי פותר בעיה אחרי בעיה. בכל פעם הבעיה קשה יותר מהקודמת, אבל גם אותה רפי פותר. הטנקים של החטיבה שדוהרים קדימה, חולפים על פני צוות הסיור ונוסעים בכיוון הלא-נכון. המסלול השגוי שלהם מוביל אותם ממש לעבר אותו אזור מסוכן של "קלע", שצריך להימנע ממנו. נאמן לשליחות שלו, רפי עושה כול מה שהוא יכול כדי להחזיר את מהלך הקרב למסלול וכדי לחסוך את הנפגעים שעוד יהיו לחטיבה בקלע. כשמפקד גדוד הטנקים נפצע, רפי לוקח על עצמו את הפיקוד על הגדוד, ולפי הוראה של החטיבה ממשיך במאמצים להפנות את הטנקים לכיוון המיועד.
בשיאם של המאמצים האלה שלו - רפי נפגע. הוא נפגע כשהוא על הטנק, והוא נופל ליד הטנק. הטנק מתרחק, הצוות מתפנה, ובחטיבה לא יודעים איפה רפי. רפי נמצא 8 ימים אחרי הקרב, מתוכם 7 אחרי שהמלחמה הסתיימה, במקום שאליו הוא נשלח על ידי החטיבה. כשהוא נמצא - הוא כבר לא היה בחיים.
ה' באייר תשע"א. אנחנו, בני משפחת מוקדי, מעריכים את ההקשבה של החטיבה, כאן, היום, לסיפור הקרב של רפי. אנחנו מעריכים את הרצון של החטיבה לשמר את ערכי הנאמנות והמסירות של רפי, ומכבדים את הנכונות שלה להפיק לקחים וללמוד מטעויות העבר. אנחנו מאמינים, שהתמודדות אמיתית עם אירועי העבר יש בכוחה לחסוך חיי אדם בעתיד.

 

* דבריה של ארנה מוקדי שביט, הבת של רס"ן רפי מוקדי ז"ל, בטקס יום הזיכרון, אנדרטת חטיבה 8, בנתב"ג, 9 במאי 2011, ה' באייר תשע"א


 

הנחת זר לשכת מנכ"ל רש"ת (רשות שדות התעופה) על ידי המנהל בפועל של נתב"ג תא"ל (במיל'), שמואל זכאי. זכאי פיקד בין היתר על חטיבת גולני ועל אוגדת עזה.


להלן הדברים שנשא שמואל זכאי במהלך הטקס:
מפקדי וחיילי חטיבה8, עובדי ומנהלי רשות שדות התעופה בישראל, שוטרי מרחב נתב"ג, נציגי העמותה, שותפי פעילות, קהל נכבד, משפחות שכולות,
עם תום קרבות מלחמת יום הכיפורים, בעת ששבו הלוחמים משדות הקרב, התנגן בפיהם שיר "את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פרחים ותן לשוב ולראותו, יותר מזה אנחנו לא צריכים".
גם השנה הגשם ירד בעיתו וריח פריחת האביב נישא באוויר, אולם את מיטב בניה ובנותיה של הארץ הזו, אשר לא שבו משדות הקרב, לא נוכל לשוב ולראות וגם נחמה אין בפינו. אין בפינו נחמה לאב ואם אשר לא יזכו עוד לראות את בנם, אין מזור לילד אשר איבד את אביו, ואין מילות עידוד לאח ולאחות אשר אחיהם לא שב לביתו. ביום הזיכרון הזה לא לנחם אנו מבקשים כי אין ניחומים בפינו מול גודל האובדן. כל שנבקש הוא לזכור, לזכור את בניה ובנותיה של הארץ הזו - "מגש הכסף" של תקומת מדינת ישראל והבטחת קיומה - אשר נפלו בקרב בהתכוננות ובפעולות האיבה.
לזכור כי במחיר הנורא נושאות המשפחות השכולות אשר חייהם לא שבו להיות כפי שהיו מרגע קבלת הבשורה הנוראה. לזכור כי הקמתה והבטחת קיומה של מדינת ישראל הינם ציוויים של הנופלים אשר במותם הגישו לנו את חיינו. לזכור כי אנו חבים לנופלים ולמשפחות השכולות חוב-עולם להמשיך ולהבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה חזקה, צודקת, מדינה אשר ראויה למחיר הכבד אשר שילמו הנופלים ובני משפחותיהם.
אנו העובדים ומנהלי רשות שדות התעופה מרכינים את ראשנו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, מצדיעים לנופלים ומחבקים את המשפחות השכולות. אנו המופקדים על שערי הכניסה למדינת ישראל מבטיחים להמשיך ולפעול להבטחת קיומה וחוסנה של מדינת ישראל.

הנחת זר עובדי ומנהלי נתב"ג על ידי אמנון כהן- מנהל חטיבת האחזקה בנתב"ג


הנחת זר משטרת ישראל מרחב נתב"ג על ידי ניצב משנה קובי בכר מפקד מרחב נתב"ג







הקהל, וביניהם ותיקי החטיבה, מביטים במצגת על מורשת החטיבה




חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל