קישורים מפת האתר

21 באוקטובר 2012: מפגש גדוד 79 לציון 39 שנה למלחמת יום הכיפורים
יוצאי גדוד 79 ובני המשפחות השכולות של מאה ועשרים חללי הגדוד התכנסו ביד לשריון ביום 15 באוקטובר 2012, לציון השנה ה-39 למלחמת יום הכיפורים.


עֹפר דרורי (ראו גם הערות ממוספרות בהמשך לכתבה)


תמונה מהמפגש, מימין: רס"ן (במיל') יאיר ליטביץ מ"מ בגדוד 87 ומ"פ ח' בגדוד 79 (מחבר הספר צ-817831); תא"ל (במיל') אברהם אלמוג מג"ד 184; אלוף (במיל') אמנון רשף מח"ט 14; אל"ם (במיל') רמי מתן מ"פ ז' בגדוד 79; תא"ל (במיל') אהוד גרוס מ"פ א' בגדודים 407 ו-79


כמדי שנה נפתח המפגש בטקס זיכרון למאה ועשרים מלוחמי הגדוד שנפלו במלחמה [1]. משך הזמן של הקראת רשימת השמות הארוכה תוך הצגת פני הנופלים על מסך גדול אפשרה במקצת להבין את היקף הנפגעים של הגדוד במלחמה. ואני שניסיתי להמחיש לעצמי את גודל האבדות שספג הגדוד חישבתי ומצאתי כי אם היו כלל חללי הגדוד מתקבצים באולם ביד לשריון בלטרון, באותו אולם שבו התכנסנו לכבודם ולזכרם, היו הם חללי הגדוד ממלאים כמעט את כל שבע השורות הראשונות של האולם.
"במשך כל השנים הללו ועד שנת 2000 בה הלכו הוריי לעולמם, שניהם באותו השבוע! פקדו הוריי פעמיים בשבוע את חלקת הקבר בה נטמנו שרידי גופתו של מוטי אחי. ישבו, נזכרו, בכו וטיפחו את החלקה כאילו הייתה זו גינתם הקטנה". דברים מרגשים אלה הושמעו לקהל על ידי רוני גבאי [2] אחיו של מוטי גבאי ז"ל שנפל במסגרת גדוד 79 ליד מעוז "חזיון". עשרים ושבע שנים, פעמיים בשבוע עולים הורים לקברו של בנם, הניתן לתאר מצב זה ? ורוני שסיפר לנו כי הוא ממשיך דרכם של הוריו ופוקד את הקבר במקומם אחת לשבוע...
זאב פרל מ"פ ו' במלחמה נשא דברים [3] לזכרו של מוני ניצני גיבור ישראל מג"ד 79 במלחמה שנפטר ב 6 באוקטובר 2012, ימים ספורים לפני הכנס. זאב העלה על נס את דמותו של מוני, את מעשי גבורתו במבצע קדש ובמלחמת יום הכיפורים ואת התלאות שעבר בחייו מהמלחמה ועד פטירתו והכל כתוצאה מהפציעה  הקשה שלו במלחמה.
למפגש השנתי של גדוד 79 נוסף השנה פן נוסף והוא השקה רשמית של הספר "החווה הסינית" שכתב אילן כפיר. הספר שמביא כמעט לראשונה את חלקם המכריע של לוחמי השריון מחטיבה 14 בכיבוש החווה הסינית וביצירת רצף קרקעי שאפשר את הצליחה ויצירת ראש הגשר ע"י צנחני חטיבת דני מט (מילואים) עושה צדק עם השריונאים כולל אלה של גדוד 79. דני מט, מח"ט חטיבת צנחני המילואים שצלחו את התעלה ודמות מופת של לוחם נועז עשרות בשנים לא חסך בשבחים לאמנון רשף מח"ט 14 במלחמה וללוחמי השריון בקרב הנורא ההוא בלילה ה 15 באוקטובר. דני מט אמר כי אלמלא לחימת חטיבה 14 לא היה ניתן לבצע את הצליחה וכי קרב הלילה היה מהקרבות הקשים ביותר של צה"ל מאז ומעולם אם לא הקשה שבהם.
מארגני הכנס ובראשם רמי מתן מגדוד 79 שהיה מ"פ ז' במלחמה ארגנו פאנל שכלל מפקדים מהגדוד ומהחטיבה אותו הנחה עמוס אטינגר שנילווה לכוחות החטיבה במלחמה.
האלוף במילואים ג'קי אבן, המג"ד הראשון של גדוד 79 סיפר על מורשתו של הגדוד ועל המורשת של לוחמיו. עוד סיפר ג'קי אבן על המנהיגות הקרבים שפותחה בגדוד והזכיר את ארבעת הספרים שנכתבו על המלחמה ע"י בוגרי הגדוד.
כבדו את האירוע בנוכחותם האלופים במילואים ג'קי אבן, אמנון רשף, דני מט, עמנואל סקל ומשה עברי סוקניק וגם שני אלופי צה"ל המשרתים במטה הכללי היום, האלוף גרשון הכהן והאלוף נעם תיבון. האלוף תיבון התייחס בדבריו למורשת הלחימה של הגדוד והחטיבה ועל הצורך ללמוד ממנה גם לימינו אנו במיוחד לאור העבודה שמלחמת יום הכיפורים הייתה  המלחמה האחרונה שבה לחם צה"ל תחת עוצמות אש אדירות כאלה ובקרבות קשים כאלה.
אילן כפיר התייחס לספרו וחתם את הדברים בקריאה לשני אלופי צה"ל להקמת וועדה משלימה לבחינת המלצות לצל"שים ועיטורים ללוחמים ממלחמת יום הכיפורים. רבים המקרים בהם לא הועברו לאחר המלחמה המלצות לצל"שים מסיבות שונות ושנת הארבעים היא הזדמנות כמעט אחרונה לתיקון העוול הגדול שנגרם ללוחמים במלחמה זו.
כמי שחוקר את נושא הצל"שים כבר מספר שנים אני מצטרף בלב שלם להמלצה זו ואף קראתי להקמתה של וועדה כזו לפני כשנה בכתבה בשם "צל"ש מאוחר" [5] בעיתון הצבא "מערכות".
הלוחמים של אז, צמאים להכרה על מעשי הגבורה שלהם. לא יקרה דבר לצה"ל אם יבחן באמצעות ועדה מסודרת המלצות חדשות ויאמץ את אותם המקרים הראויים לצל"ש או לעיטור. ההכרה והכבוד שחשובים כל כך ללוחמים תינתן וגם צה"ל יצא נשכר ממורשת הגבורה שלו שתורחב בעקבות וועדה שכזו.
האירוע הסתיים בשירת התקווה כיאה למעמד.


דברי האלוף (במיל') יעקב (ג'קי) אבן בכנס גדוד 79

לכבוד השקת ספרו של אילן כפיר "החווה הסינית" המתאר את לחימת חטיבה 14


ברוכים הבאים לכנס חשוב זה, ולהשקת ספרו של אילן כפיר "החווה הסינית - קרב השריון הגדול בסיני שהכריע את מלחמת יום הכפורים".
אנחנו נמצאים פה אחרי הפאנל. שמענו את הדוברים ונתבקשתי גם אני להתייחס לנושא, בעיקר מנקודת הראות של מקומה של חטיבה 14 בקרב גורלי זה. לפני שאומר את דברי על חטיבה 14 ומפקדה האלוף המילואים אמנון רשף ולוחמיו, ברצוני לציין שלוש נקודות:

  • הראשונה: שכנס זה בוצע על ידי אל"ם (במיל') רמי מתן מעמותת גדוד 79 במלחמת יום הכפורים, ובהזדמנות זו אני חושב שמגיעה לאמנון רשף תודה על תפיסתו הערכית בהנצחת גדוד 79 לאחר פציעתו של סא"ל מוני ניצני ז"ל - לוחם אגדי בפני עצמו, והקמת גדוד 79 מחדש על ידי עמרם מצנע - אלוף במילואים. גדוד 79 הוא גדוד של לוחמים, מפקדים וחיילים שנלחמו במלחמות ישראל מאז ששת הימים בכל המערכות, הן בחזית הצפון והן בחזית הדרום ויש להם זכויות היסטוריות רבות, וכמובן נלחמו באוגדה 143 - אוגדת הפטונים - אוגדת הצליחה.
    סיפור קטן משנת 1965: בביקורים הרבים שהיו בגדוד ה-79 ההיסטורי, ביקר גם ראש אג"ם האלוף עזר ויצמן עם מפקד גייסות השריון האלוף ישראל טל, שגדוד זה היה "הבייבי" שלו ואני הייתי מפקדו. עזר ראה בחדרי, חדר המג"ד במחנה נתן, מפת אחד למאה אלף, המשתרעת על טווח של 300 ק"מ. הוא הביע תמיהה האם הוא נמצא אצל מפקד גדוד טנקים או אצל מפקד כנף בטייסת. מה הם 300 הקילומטרים וחציית תעלת סואץ? שאל עזר. זוהי מטרת האימונים של גדוד 79, עניתי לו, לחימה ארוכת טווח, צליחת התעלה וניצחון על הצבא המצרי. בגדוד 79 לימדנו להילחם וטבעתי אז את המושג "המנהיגות הקרבית" וההמשך ידוע.
  • הנקודה השנייה: התייחסות בקצרה לספר החשוב שלפנינו "החווה הסינית" של אילן כפיר. לוחמי אוגדת הצליחה ומפקדיה פרסמו מספר ספרים חשובים על הקרבות, המחלקות הפלוגות, הגדודים, החטיבות והאוגדה ביניהם הספר "פלוגה י' בסופה" של עופר דרורי, הספר "נשארנו שם", של ברטי אוחיון, ספרו של יאיר ליטביץ "צ-817831", הספר "בנקודת הכובד" שנכתב במשותף על ידי ועל ידי שמחה מעוז, והספר של עמירם אזוב  "צליחה". כל הכותבים, למעט עמירם אזוב הם אנשי גדוד 79 לדורותיהם. ספרים אלה עוסקים בהנצחה, בתיעוד היסטורי,  בתפיסת הדוקטורינה של מלחמת יום הכיפורים. ייחודם בכך שהם משלימים זה את זה ועוסקים בנקודות הדגשה שונות כשריונאים.
    ומכאן ייחודו של ספרו של הצנחן אילן כפיר. ספרו הוא מורשת לא בגלל התיעוד ההיסטורי ולא בגלל תיאורי המלחמה. זהו ספר המתעד את גבורתה וגדולתה של החברה הישראלית שנלחמה 300 ק"מ מביתה בקרב אכזרי במסגרת אוגדה 143, ולא רק קרב שחייב ניצחון בכל מחיר, קרב אמיתי של מעטים מול רבים, קרב של חטיבה עם מורל גבוה שאינה מובסת, הנלחמת סביב לשעון בקרבות לילה ויום קשים ביותר, קרב של מנהיגות קרבית עליונה של המח"ט ופקודיו. ספר זה הוא בבחינת צל"ש חטיבתי שצריך להיכנס ככזה לתודעה הציבורית. אילן כפיר - כל הכבוד לך.
  • הנקודה השלישית: חטיבה 14 בקרב הצליחה באוגדה 143 תחת פיקודו של אריק שרון מפקדנו. גם על זה נכתב בהרחבה בספר המשותף "בנקודת הכובד" של חברי שמחה מעוז ושלי.
    ומכאן בקצרה מספר דברים. קרב הצליחה החל כאשר פקודת המבצע של "אבירי לב" קרסה בטרם יבשו סימוני התכנית על הניילון שעל המפות.
    בסד"כ של אוגדה 143, חטיבת הצנחנים 247 של דני מט, לא הגיעה עדיין. אמצעי הצליחה שהיו אמורים להגיע על צירים מפונים באחריות הפיקוד והמטכ"ל, לא הגיעו גם הם (ועל זה כבר נכתב). החלטתו של מפקד האוגדה אריק שרון לממש את מבצע הצליחה תחת נתונים גבוליים אלה הייתה גורלית. הביטחון שחטיבה 14 המוגברת בפיקודו של אמנון רשף, שתפרוץ ותבטיח את מרחב ראש הגשר, היה גורם חשוב בהחלטתו. ייחודו של קרב זה שהגורל זימן את צוות הפקוד המצוין של מפקדים ולוחמים בעלי ניסיון קרבי ממלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. רובם מוזכרים בספרו של אילן כפיר.
    מבלי לתאר את מהלכי הקרב האוגדתי של הצליחה ברצוני להדגיש את העובדה שההפתעה האמיתית בקרב זה הייתה העדר מודיעין בזמן אמת. בנסיבות אלה עמדה בפני מח"ט 14 הברירה היחידה: להתמודד לבד עם משימה מורכבת, מפתיעה ואכזרית, מלווה באבדות כבדות בכל שלבי הקרב, ולנצח בכל מחיר כדי שאוגדה 143 תצלח ויוקם ראש גשר על ידי חטיבת הצנחנים 247 וחטיבת השריון 421 והקמת מתחם הגשרים בחצר.
    ניצחונה של חטיבה 14, למרות שלא ביצעה את כל משימותיה בליל 16-15 באוקטובר, הטעה בקרב זה את ארמייה 2 המצרית, ריתק את הצבא המצרי והחטיבה המשיכה להילחם עד להפסקת האש. היא כבשה את "אמיר" בחווה הסינית ולאחר מכן צלחה את התעלה על גשר הגלילים, כבשה את "אורחה" בצדה מערבי ובזה השלימה את משימתה בהבטחת ראש הגשר של מבצע הצליחה. מבצע זה תרם גם הוא לביסוס מתחם הגשרים - "חצר המוות" - שהיה מכפיל הכוח העיקרי שאפשר את צליחת כוחות פיקוד הדרום - אוגדת 143, 162, 252 ולניצחון הצבאי הגדול ביותר של צה"ל.
    המנהיגות הקרבית בקרב הצליחה של אמנון חִלחֵלָה עד לדרגים הנמוכים ביותר שאיתם הוא השתתף אישית בקרב. כל זאת מפורט בספרים שהזכרתי. זהו ייחודה של חטיבה 14 ומפקדה, כפי שמתאר ספרו של אילן כפיר "החווה הסינית", ומעבר לכול  מנציח את לוחמיה הגיבורים שנפלו בקרב.

1. לדף יזכור של חללי גדוד 79 ראו כאן. 


2. לדברי רוני גבאי ראו כאן.


3. להספד של זאב פרל למוני ניצני ז"ל ראו כאן.


4. לסקירת הספר "החווה הסינית" ראו כאן.


5. לכתבה "צל"ש מאוחר" ראו כאן.


מבט על המתכנסים באולם המרכבה ביד לשריון


משמאל: אלוף (במיל') ג'קי אבן ואילן כפיר מחבר הספר "החווה הסינית"


רוני גבאי, אחיו של מוטי גבאי ז"ל


זאב פרל, מ"פ ו' במלחמה


משמאל: אלוף (במיל') אמנון רשף ורמי בר-אילן


ברטי אוחיון (ניצב בדימוס), מחבר הספר "נשארנו שם"


יפתח יעקב, בעל עיטור המופת


אל"ם (במיל') רמי מתן, מ"פ ז' בגדוד 79


אלוף (במיל') דני מט


אלוף נועם תיבון


יאיר ליטביץ


חברים במפגש


חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל