קישורים מפת האתר

1 באוקטובר 2013: בשמחת תורה אין אצלנו הרינג

"אין זאביק - אין הרינג", צעק מוישה ובכה, "אין זאביק - אין הרינג". הוא חזר על כך מספר פעמים, קולו הלך וגווע, עד שהתמוטט על הבמה שאך לפני דקות הייתה מרכז שמחת התורה. ומאותו יום, לא היה יותר הרינג בבית הכנסת שלנו בשמחת תורה.

 

אברום רייכרט*

 

חיכינו לראות מי יהיו אלו שיוציאו את ספרי התורה בהקפה השביעית, זו השייכת ל"לעמך ישראל". השנה התחיל אהרון (הירקן)  "קדוש ונורא הושיע נא" וכולם עונים אחריו  בקול רם: "נאאאאא", "רחום וחנון הצליחה נא, שומר הברית  עננו, ביום קוראנו", ומיד אחריו, כולנו יצאנו בריקודים עם ספרי התורה הרבים.

 

הרינג והרבה בצל...

 

הייתה זו הקפה של ותיקי בית הכנסת ובהם מוישה זיגורסקי , יוחליט, וכמובן זימרוני שהיה הרב הבלתי מוכתר של בית הכנסת, שהיה נמוך ושמנמן, ולמרות זאת החזיק את ספר התורה הגדול ביותר.

הילדים הסתובבו בין כולם עם מטרה אחת בלבד - לקשור את ציציות הטלית של הזקנים שעסוקים בלהחזיק את ספר התורה.

הם חיכו להם בפינה וידעו שאחרי הקפה אחת, הזקנים  יתעייפו ולא יעמדו כול כך על המשמר.

מוטי, שהיה הזריז מכולם, הגיע אלינו בעיניים מבריקות:

"קשרתי אותם".

"חזק?", שאלנו אותו.

"השנה הם לא יוכלו להיפרד", אמר, וכולם התפזרנו למצוא קורבנות טריים.

בפינה ליד הארון עמדו זימרוני ורוזנבלום וניסו להתיר את הקשרים.

"ממש וילדע חייס (חיות פרא), אי אפשר לזוז לשנייה בלי שהקטנים האלו יציקו לנו".

"זה ממש חילול ה' כל הליצנות הזו", אמר רוזנבלום

סיומה של הקפה השביעית בישר את תחילת הקידוש. הגבאים היו מסדרים מחוץ לבית הכנסת מספר שולחנות, מכסים אותם עם מפת לינולאום (לצעירים - תשאלו את ההורים מה זה), עם ניחוח חריף של הרינג שהיה נשאר מסעודה שלישית בכול שבת.

על השולחן היו מפוזרים צלחות פלסטיק (לא חד-פעמיות), עליהם הגישו מבחר מטעמים - עוגות לייקעך, ביגעלה, סוכריות טופי, בוטנים ל א מקולפים, וכמובן מלכת הקידוש - קיגל הונגרי חריף שחולק במשורה (עם מלפפון חמוץ כמובן). אבל אני אהבתי במיוחד את ההרינג שהכין כול שנה מוישה זיגורסקי, עם הרבה בצל, עלי דפנה ופלפל אנגלי. כמעט שכחתי - היו כמובן גם מציות שומשום, שכן הרינג בלי מציות זה כמו פיצה בלי גבינה.

המבוגרים היו עושים קידוש על 777 ואנחנו הצעירים על "יין ישן נושן", מתנפלים על השולחן כאילו צמנו כול היום.

ההקפה השביעית עמדה בפני סיום. על פי רוב בשלב זה כולם היו די מבוסמים (הם לא חיכו לקידוש..), אך השנה היה זה קצת שונה. השירה הייתה פחות שמחה, מספר הרוקדים היה קטן יותר, ומספר המתפללים שישבו ושוחחו בשקט היה גדול יותר.

חיכיתי לתחילת הקידוש, לעוגות, לקיגל החריף ובמיוחד להרינג המופלא. כול מחשבותיי היו כבר שם - אל מאחורי בית הכנסת.

ואז כשכולם כבר החזירו את הספרים לארון הקודש. עלה מוישה זיגורסקי באיטיות לבמה, דפק על השולחן ואמר:

"השנה לא יהיה הרינג", והתחיל לבכות.

כולם השתתקו, דממת אלוקים השתררה בבית הכנסת.

"מה קרה", שאלתי את אבי בשקט, "למה אין הרינג? למה הוא בוכה?"

הבן שלו... זאביק... נהרג אתמול במלחמה", ענה לי, כשדמעות חונקות את גרונו.

"אין זאביק - אין הרינג", צעק מוישה ובכה, "אין זאביק - אין הרינג". הוא חזר על כך מספר פעמים, קולו הלך וגווע, עד שהתמוטט על הבמה שאך לפני דקות הייתה מרכז שמחת התורה.

ומאותו יום, לא היה יותר הרינג בבית הכנסת שלנו בשמחת תורה.

 

על סגן זאב מינדזיגורסקי

עד יום ה-14 באוקטובר 1973 שימש סגן זאב מינדזיגורסקי ז"ל כ-סמ"פ טנקים. בליל הפריצה לגדה המערבית של התעלה, של 16-15 באוקטובר 1973, נפגע תותח הטנק שסגן זאב מינדז'יגורסקי ז"ל פיקד עליו. למרות זאת המשיך להילחם מהטנק כשהוא מפעיל מקלעים. בגמר הקרב התנדב להיכנס שנית לשטח הלחימה, שהיה עדיין מוכה באש האויב, וחילץ פצועים שנשארו בשטח. ב-17 באוקטובר 1973 עלה הטנק שלו על מוקש. על אף האש הארטילרית שניתכה על המקום, ירד זאביק מהטנק לבדוק אפשרות חילוצו - ואז נפגע ונפל. במעשיו אלה גילה סגן זאב מינדז'יגורסקי ז"ל אומץ לב, ודבקות במשימה. על מעשה זה הוענק לו: צל"ש הרמטכ"ל, תשרי תשל"ו, ספטמבר 1975. חתום: מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי.

לדף יזכור של זאב מינדזיגורסקי ראו כאן.

 

* אברום רייכרט, נולד בבני ברק בשנות החמישים, בוגר יחידה 8200, מהנדס אופטי. כתב את "הספר - לבוש מודרני לספר הספרים" (החומש הקלסי ערוך בצורה עכשווית)

חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל