קישורים מפת האתר

11 באוגוסט 2009: קריאת רחוב על שם מוסה פלד בירושלים

בטקס מרשים בהשתתפות בני משפחתו של אלוף (במיל') משה (מוסה) פלד ז"ל, ראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת, חברי עמותת יד לשריון, מר אורי גנני שעמד מאחורי יוזמה זו ואורחים נוספים, התקיים בירושלים ביום 11 באוגוסט 2009 טקס קריאת רחוב על שם אלוף משה (מוסה) פלד.


שאול נגר


אלוף (במיל') משה (מוסה) פלד ז"ל היה ממקימי חיל השריון וכן עמד בראש מתקפת-הנגד בחזית רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. לאחר אותה מלחמה התמנה למפקד גייסות השריון ושימש בתפקיד בשנים 1974 - 1979. על אלוף מוסה פלד ראו בהמשך. היוזמה לקריאת רחוב על שמו בירושלים (בהמשך לרחוב על שם אלוף עוזי נרקיס) הייתה של אחד מתושבי ירושלים - אורי גנני, ראו פירוט בהמשך.

בטקס השתתפו הגב' דינקה פלד, רעייתו של מוסה ז"ל ובני המשפחה, מפקד זרוע היבשה אלוף אבי מזרחי העומד לשמש אלוף פיקוד המרכז, יו"ר עמותת יד לשריון אלוף במיל') חיים ארז, שר החקלאות בעבר לשעבר אריק נחמקין איש נהלל שם התגורר מוסה פלד, אלוף (במיל') ד"ר אלעד פלד מנכ"ל לשעבר של משרד החינוך והתרבות, אלוף (במיל') ד"ר חיים נאדל לשעבר נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, חברי עמותת יד לשריון ואורחים נוספים.

הטקס נפתח בנגינת השיר "השריון עשה היסטוריה" בחליל צד בידי החלילן קובי רון. אחריו נשאו דברים אלוף אבי מזרחי, מפקד זרוע היבשה שאמור לפקד בקרוב על פיקוד המרכז, אלוף (במיל' חיים ארז יו"ר עמותת יד לשריון, תדהר פלד בנו של מוסה פלד כנציג המשפחה, ראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת. כמו כן נוגן בחיל צד שיר הרעות ולאחריו הוענק עותק שלט הרחוב על ידי ראש העירייה לגב' דינקה פלד רעייתו של מוסה ובסיום הוסר הלוט מעל השלט שנקבע ברחוב. הבאנו מדברי המשתתפים בטקס.



מדברי אלוף אבי מזרחי מפקד זרוע היבשה

בני משפחת פלד היקרים הרעיה דינקה הילדים תדהר צורת ותמר האח אברהם והאחות ברכה, כבוד ראש העיר ירושלים מר ניר ברקת יו"ר עמותת יד לשריון האלוף במיל' חיים ארז מנכ"ל העמותה וחבריה אורחים יקרים ערב טוב לכולם.

שמח אני על הזכות שנפלה בחלקי לשאת דברים בטקס קריאת רחוב על שמו של מפקדנו האלוף משה מוסא פלד.

נכון הוא הדבר וטוב שכך שהרחוב הנקרא על שמו של מוסא פלד לראשונה בעיר ואם בישראל מתרחש בירושלים ער הקודש בירת הנצח של עם ישראל.

מוסא שהיה מלח הארץ בוודאי היה מתגאה בכך עד מאוד ובחוכמתו הרבה היה גם מוצא קשר כזה או אחר למעמד זה ותרומתו לחברה הישראלית למדינת ישראל בה האמין ולמענה נלחם כל חייו.

מוסא היה איש צנוע עד מאוד בחיים ובמותו. איש בעל מחשבה חדה ויכולת נתינה עד אין קץ למען מדינת ישראל.

כך כשנקרא להוביל את חטיבת גולני, כך כשנקרא להוביל את חטיבת גולני לכיבוש אילת במבצע "עובדה, וכך כשהלך להתגורר במושב יכיני שבנגב כשהוא נענה לקריאתו של בן גוריון לסייע בקליטת העלייה.

מוסא היה איש צבא מעולה מקצוען וקר רוח. בשקט שלו ובחוכמתו ויכולת מנהיגותו השרה בטחון על סביבתו סירב לסגת לירדן ביום הכיפורים הורה לאוגדתו לתקוף בדרום רמת הגולן והביא לשינוי במהלך המלחמה ברמת הגולן.

האיש שראה שכול רב מסביבו וגם בחייו האישיים נרתם כל כולו להקמת "יד לשריון" ובפועלו ללא לאות גם כשהיה חולה הגשים חזון וחלום של כולנו והאתר קרם עור וגידים עד שהפך ובצדק לאבן שואבת לכל רובדי החברה הישראלית.

במעמד זה של קריאת הרחוב על שמו של האלוף מוסא פלד מר שריון ששיקם את החיל לאחר מלחמת יום הכיפורים יש משים הכרה בפועלו ברמה הלאומית וטוב שכך.

תודה לבעלי היוזמה ותודה לעיריית ירושלים אין ספק שזו הנצחה ראויה לאיש יקר ורב פעלים וזכויות בהקמת המדינה.


ראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת מעניק את שלט הרחוב לבני משפחתו של מוסה פלד


מדברי אלוף (במיל') חיים ארז

אלוף מוסה פלד משתייך לדור שבזכותו הוקמה וקיימת מדינת ישראל. כל חייו, מגיל 14 כשהצטרף ל"הגנה", דרך חלקו במלחמת העצמאות שבמהלכה נפצע ועד לפטירתו, הקו המנחה לפעילותו ולהחלטותיו היה שצורכי המדינה וביטחונה קודמים לצורכי משפחתו ולצורך האישי שלו.

בשנות החמישים ראה מוסה ערך עליון בקליטת העלייה ובתחום החקלאות ועזב את משקו בנהלל לשנה וחצי וירד לנגב להדריך במושבים החדשים שהוקמו בדרום. כאשר נקרא בשנת 1958 לחזור לצה"ל, השאיר את המשק לטיפולה של רעייתו דינקה שתמכה בהחלטתו והוא המשיך בשירותו עד 1980 ופרש בדרגת אלוף. תרומתו של אלוף פלד בכל תפקידיו, לצה"ל ולביטחון ישראל, עוד תקבל ביטוי בספרי ההיסטוריה - כמפקד שדה במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה בסיני, ובמלחמת יום הכיפורים שלו ולאוגדתו היה חלק מכריע בניצחון על הסורים ובני בריתם ברמת הגולן, כמפקד גייסות השריון לאחר המלחמה כאשר שיקם את חיל השריון והכפיל את כוחו, פיתח תורות לחימה חדשות לשריון ולכלל צה"ל בעקבות לקחי מלחמת יום הכיפורים.

בזכות אישיותו והישגיו כמפקד הצליח מוסה ליצור מערכת קשרים מיוחדת עם קצינים בכירים מצבאות זרים, בעיקר עם מפקדי שריון מארצות הברית, שסייעו לצה"ל לקבל סיוע ותמיכה בתחומים רבים. קשרים אלה נמשכים עד היום בזכותו.

כמפקד שריון מצטיין בשדה הקרב זכה מוסה להכרה כאחד מחמשת מצביאי השריון הגדולים בהיסטוריה, על ידי מוזיאון השריון שעל שמו של גנרל פטון שבמרכז השריון של צבא ארצות הברית (והצטרף בכך לאלוף ישראל טל שזכה להכרה זו לפניו).

מוסה ראה ערך עליון בהנצחת לוחמי השריון ובלימוד מורשת השריון, והסכים לכן לשמש יו"ר עמותת יד לשריון. במשך ארבע-עשרה שנים ועד לפטירתו עסק מוסה בפיתוח האתר בלטרון שהפך מקום עלייה לרגל של מאות אלפי מבקרים, ובהם עשרות אלפי חיילים ובני נוער, בכל שנה.

מוסה היה איש מופת ודוגמה לחיקוי. הוא נהג לומר שהוא אוהב לאהוב אנשים ואנשים אכן החזירו לו אהבה, הערכה וכבוד. ראוי אלוף מוסה פלד שבשמו ייקרא אחד מרחובות ירושלים הבירה וראויה ירושלים בירת ישראל שאחד מרחובותיה יישא את שמו. אנו חבריו של מוסה מודים לראש העירייה ולחברי הוועדה שאישרה את הנצחת שמו ברחוב זה.



אלוף מוסה פלד

מדברי תדהר פלד בנו של מוסה פלד


אין לי ספק שאם אבא היה עומד פה איתנו היום, הוא היה מאוד נרגש מההחלטה לקרוא רחוב על שמו ובעיקר משום שמדובר כאן בירושלים בירת ישראל. כמי שנושא דברים בשם משפחת משה (מוסה)פלד – אמי, נכדיו, נכדותיו, אחיו אברהם פלד ואחותו ברוכה בן-חיים של משה פלד, ברצוני להודות לעיריית ירושלים ולראש העירייה על כך.

אבא עסק כל ימיו בעשייה הביטחונית-לאומית, מצעירותו בשירות ה"הגנה", במלחמת העצמאות כמפקד פלוגת הסיור של גולני, בהמשך במילואים ובסדיר עד לשחרורו כמפקד גייסות השריון, וכן במשרד הביטחון ובתעשייה הביטחונית. במקביל עסק עם חבריו בהקמת יד לשריון בלטרון. היטיב כל כך לתאר זאת חברו דוד קוליץ שאמר על אבא, שבעצם "הוא מעולם לא השתחרר. הוא שירת כלוחם, כמפקד, כמדריך עולים חדשים בנגב, כמנכ"ל רפא"ל, ולאורך כל מסלול חייו היה "חייל של המדינה". אם תרצו – זהו סיפור של דור, הדור שהקים את המדינה.

הייתי רוצה להאיר מספר תכונות נוספות מהזווית שלי כבנו, שלפעמים נראות כסותרות זו את זו, שהן בעיניי מרכיבים משלימים של אישיותו. הראשונה היא הנחישות וההתמדה בכל אשר עסק, נחישות המביאה לעשייה. הנכונות להתמודד עם חיכוך. פעמים רבות שמעתיו מציין שהוא מעריך ואוהב אנשים ההולכים "עמוק" ומשאירים אחריהם עקבות, עקבות של עשייה. היה זה נכון בצבא ובתעשייה והיה זה גם נכון כשעבדנו יחד במשק בסופי שבוע. נחישות והתמדה היו גם בהיבטים של ההתנהגות האישית, בהתמודדותו יחד עם אימא בשכול כשצחי אחינו נהרג ובהתמודדות האישית עם מחלתו. בדרך התמודדותו ובהתנהגותו הוא קבע לנו בני המשפחה את קוד ההתנהגות שאִפשר לנו להמשיך להתמודד עם האתגרים שנקרו לנו בהמשך, כמו התמודדותה של סמדר אחותנו במחלתה והתמודדות המשפחה עם השכול המחודש עם לכתה של סמדר.

התכונה השנייה היא האנושיות ואהבת אנשים. ההתעניינות שהפגין עם כל מי שנפגש איתו, להבין אותו ולהכיר אותו. כל חבר שהגיע אלי הביתה הוא ראה כחברו, דיבר איתו והתעניין בו. היה זה נכון לחבריי כמו גם לכל מי שסבב אותו, ובגישה של התעניינות באיש לא לשם רכילות, אלא לצורך ההכרה. "יותר מכל" הוא היה אומר ,אני אוהב לאהוב אנשים".

אני תקווה שקריאת רחוב על שמו פה בירושלים תתרום גם להקניית ערכים אלה ולסיפור דרכו ודרך הדור שלו לציבור רחב יותר. שוב מודה אני לעיריית ירושלים ולראש העירייה על קריאת רחוב על שמו של אבא.

מדברי ראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת

(הדברים ישולבו בתוך ימים אחרים)


nmh,

כיצד נקבע רחוב על שם מוסה פלד בירושלים

אורי גנני

לפני כשנתיים וחצי עברנו, אשתי ואני, לדירה חדשה בשכונת רמת בית הכרם בירושלים, בה גרנו ברחוב אלוף יוחאי בן נון. לרחוב החדש שאליו עברנו לא ניתן עדיין שם. חשבתי שאין שום סיבה שאנחנו כדיירי פרויקט ברחוב החדש, לא נשפיע ונהיה שותפים ואפילו יוזמים בקביעת שם הרחוב שבו אנחנו עתידים לגור. החשש שלי היה, לפי ניסיוננו בשכונה, שאם נשאיר את הנושא להחלטה חד צדדית של העירייה אז ייקבע לרחוב שם של עסקן מפלגתי או פוליטי או שם של רב.

אישית חשבתי שיהיה זה מכובד שליד רחוב יוחאי בן נון (בעל אות הגבורה ממלחמת העצמאות ולימים מפקד חיל הים) יהיה רחוב שייקרא על שם אלוף משה (מוסה) פלד ז"ל. כל השנים עקבתי תוך הערכה אחר האישיות והקריירה של מוסה פלד ופעילותו בבניית חיל השריון, בהדיפת הסורים בקרבות רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, בשיקום החַיִל לאחר המלחמה, בהקמת אתר יד לשריון בלטרון והתפקידים שמילא לאחר שחרורו בתעשיות הביטחוניות.

התרגשתי מאד כשראיתי בזמנו את מוסה ודינקה רעייתו בתכנית "חיים שכאלה" בטלוויזיה וכתבתי להם מכתב מרגש, עליו הודה לי מוסה במילים חמות.

לפני שיצאתי לדרך בנושא, התקשרתי לדינקה וקיבלתי את הסכמתה. היא הפנתה אותי גם לתא"ל שמעון חפץ, קולגה של מוסה וידיד המשפחה, שהיה באותה עת שלישו הצבאי של הנשיא. למשימה גייסתי גם את תא"ל (במיל') מנשק'ה ענבר, מנכ"ל עמותת "יד לשריון". שניהם שלחו המלצות חמות לוועדת השמות של העירייה שחיזקו את פנייתי.

שכצפוי פקידי העירייה הרימו גבה לנוכח התופעה הבלתי מקובלת, שתושבי רחוב מנסים להתערב בנושא שעד לאותו יום היה בטיפולה הבלעדי של העירייה, ואף ניסו לייאש אותי בטענה שיש כבר רשימה/תור של יותר ממאה מועמדים לפני מוסה.

בסיכומו של דבר, לאחר הרבה מכתבים, טלפונים ותזכורות לראש העירייה ופקידיו, קיבלתי באיזשהו שלב הודעה מהעירייה, שלרחוב שלנו הוחלט לקבוע שם אחר (יעקב סלמן - מי שהיה ממפקדי ההגנה בירושלים במלחמת העצמאות), אולם גם על שמו של מוסה ייקרא רחוב בשכונת פסגת זאב בעיר, בהמשך לדרך עוזי נרקיס לכיוון שכונת נווה יעקב. עברו עוד כשנה ורבע, חורף, קיץ, בחירות לעירייה, עוד תזכורות וטלפונים והגענו ליום המיוחל 11 באוגוסט 2009, שבו התגשם החלום ושמו של מוסה "שאין עוד אנשים כמו האיש ההוא..." הונצח לעד וכראוי בירושלים בירת ישראל, בנוכחות ראש העירייה ניר ברקת, אלוף פיקוד המרכז (הנכנס ) אלוף אבי מזרחי, בני המשפחה והחברים.


אלוף (מיל') מוסה פלד ז"ל - תמצית קורות חיים

1926 - 2000

1926 - נולד במושב עין גנים ליד פתח תקווה, המושב הראשון בארץ-ישראל, לשושנה וזלמן איזנברג, חקלאים ואנשי העלייה השנייה. התחנך במושב ובתיכון בפתח תקווה. בגיל צעיר עקר עם הוריו למושב נהלל בעמק יזרעאל, הקים בו בית והיה בעל משק וחבר המושב עד יומו האחרון.

1939 - הצטרף להגנה במהלך לימודיו, תחילה כקשר ומאוחר יותר כמפקד כיתה.

1944 - חי כשנה במושב בית-אשל שהיה אחד משלושת המצפים הראשונים בנגב המערבי (שני האחרים: גבולות ורביבים).

1948 - במלחמת העצמאות שירת בגדודים 14, 15 ו-19 של חטיבת גולני והיה מפקד פלוגת הג'יפים של החטיבה. השתתף בקרבות בצפון, בעמק הירדן ובנגב. נפצע פעמיים במהלך המלחמה.

1949 - במבצע עובדה לשחרור הנגב הדרומי וכיבוש אילת, פיקד על הכוח המוביל את כוחות גולני. בתום מלחמת העצמאות השתחרר מצה"ל וחזר למשקו בנהלל.

1952 - כקצין מילואים עבר הסבה לחיל השריון, הקים גדוד טנקים מילואים פיקודי, גש"פ 181. פיקד על הגדוד עד חזרתו לקבע ב-1959.

1954 - כאשר דוד בן-גוריון קרא לבני המושבים להיחלץ ולסייע בקליטת גלי העלייה, עבר מוסה להתגורר במושב יכיני שבנגב המערבי, חי בין העולים שנה וחצי והדריכם ובהמשך ריכז את ההדרכה במושבי העולים בגליל.

1958 - נקרא על ידי מפקד גייסות השריון, האלוף חיים בר-לב, לשירות פעיל והתמנה למדריך בקורס מפקדי פלוגות שריון.

1960 - סיים את לימודיו במכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה (פו"ם) ובתום לימודיו התמנה למפקד גדוד טנקים סדיר, גדוד 52.

1962 - השתלם בקורס שריון מתקדם של צבא ארה"ב בפורט-נוקס.

1963 - קיבל את הפיקוד על קורס מפקדי פלוגת שריון.

1964 - קיבל את הפיקוד על חטיבת שריון מילואים, חטיבה 8.

1965 - קיבל את הפיקוד על חטיבת שריון סדירה, חטיבה 14 עליה פיקד עד כ-3 חודשים לפני מלחמת ששת הימים. החטיבה השתתפה בתקריות ובימי הקרב ב"מלחמה על המים" שקדמה למלחמת ששת הימים. כמח"ט 14 הקים ומיסד את מתקן האימונים 500 בצאלים.

1967 - במלחמת ששת הימים התמנה לסגן מפקד אוגדת געש בפיקודו של אלוף אלעד פלד, שלחמה ביהודה ושומרון וברמת הגולן. בתום המלחמה, מתמנה לראש חטיבת מה"ד/תו"ל העוסקת בלימוד לקחי מלחמת ששת הימים ובגיבוש תורת צליחת מכשולי מים הנדרשת לאור הגבולות החדשים.

1968 - עם פרוץ מלחמת ההתשה - התמנה לסגן מפקד הכוחות המשוריינים בסיני. בתפקיד זה קודם בשנת 1969 לדרגת תא"ל.

1972-1970 - פיקד על המכללה הבין זרועית לפיקוד ולמטה (פו"ם) בדרגת תא"ל ובמינוי חירום כמח"ט.

1972 - התמנה למפקד אוגדה משוריינת 146 שאותה הכין למלחמה.

1973 - במלחמת יום הכיפורים פיקד על אוגדת השריון 146 שלחמה בגזרה הדרומית של רמת הגולן והובילה את התקפת הנגד להדיפת הכוחות הסוריים אל מעבר לקו סגול. בהמשך ירדה האוגדה לסיני, לחזית הדרום, ולחמה שם עד להכרזת הפסקת האש. בתום המלחמה קודם לדרגת אלוף (מ-6 באוקטובר 1973.

1979-1974 - מונה למפקד גייסות השריון. בתקופה זו עסק בשיקום החיל לאחר מלחמת יום הכיפורים, הביא לתנופת ההקמה של עוצבות שריון חדשות למערך צה"ל, ביישום לקחי מלחמה, ברענון תורת הלחימה של חיל השריון ובמתן תנופה לפיתוח מערכות נשק חדישות.

1980 - סיים שירותו בצה"ל.

1986 - התמנה יו"ר עמותת לד לשריון והסתער במלוא המרץ על פרויקט אתר השריון בלטרון. בתפקיד זה שימש עד יום מותו בשנת 2000.

1992-1987 - נענה לפנייתו של שר הביטחון יצחק רבין לשמש מנכ"ל הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל).

1992 - התמנה לעוזר שר הביטחון לענייני תעשיות ביטחוניות ותאגידים. במקביל המשיך לשמש כיו"ר עמותת השריון.

בוגר הפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת ת"א (בהצטיינות), למד כלכלה באוניברסיטת ת"א ומינהל מתקדם בטכניון.


"ההחלטה הקשה בחיי"

מוסה פלד

"ההחלטה החשובה ביותר שקיבלתי בשדה הקרב, הייתה המלצתי לצאת למתקפת-נגד ברמת הגולן, ב-8 באוקטובר 1973. ההמלצה הזו אומצה על-ידי רב-אלוף (מיל') חיים בר-לב, שהיה באותה עת בפיקוד הצפון וגם על-ידי הרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלעזר (דדו), שהיה ב'בור' בקריה בתל-אביב.

"חשוב לציין כי ההחלטה הזו עמדה בניגוד לפקודה שניתנה לי, להיערך להגנה על נהר הירדן. האוגדה שלי הייתה אמורה לתפוס עמדות על הגדה המזרחית של הירדן. במקום זה, כינסתי את קציני המטה שלי, כדי לתכנן את מתקפת הנגד. הם הביטו בי בתדהמה, כשהודעתי להם שאני לא מאמין בטקטיקה של מיגננה.

"צריך גם לזכור מה עבר על הפיקוד בשעות שלפני הגעתנו לרמה. הפיקוד ולוחמיו עמדו בשערי תופת, ממש כך. זמן קצר קודם לכן קיבל 'חקה' (יצחק חופי, אלוף פיקוד הצפון) את הידיעה המרה שחטיבה 188 הושמדה וחדלה להתקיים ככוח לוחם, שמאות טנקים סוריים שוטפים את דרום רמת הגולן בדרכם למחנה נפאח בו ישבה מפקדת אוגדת הרמה . אני באתי ממחנה הקבע של האוגדה ברמלה.

"בערב ה-7 באוקטובר הצגתי את תוכנית המתקפה לבר-לב. הוא הקשיב, אמר: 'יפה מאוד, מוסה'לה' והלך לטלפון האדום, לדבר עם דדו. כשסיים, קרא לי לטלפון ונתן לי לשוחח עם הרמטכ"ל. אחר-כך יצאנו החוצה, לקבוצת התכנון של הפיקוד. בר-לב הקשיב לחקה ולקציניו ופנה אלי: 'ומה אתה חושב על זה, מוסה'לה?'

"כשסיימתי, בר-לב אמר קצרות: 'חקה, אני שמח מאוד שקיבלת את התוכנית של מוסה, יש לה אישור של הרמטכ"ל'. ככה יצאנו למתקפה ברמת הגולן.

"צריך לזכור שכל החלטה בשדה הקרב היא החלטה קשה, משום שהיא נוגעת בחיים ובמוות. היא חורצת גורלות של אנשים צעירים, שמקפחים את חייהם לפני שטעמו את טעמם. איגוף ימני, שמאלי, מתקפה מסוג זה או אחר - תמצית המלחמה היא מוות, של האויב או שלנו. כל החלטה בשדה הקרב, תוצאתה המיידית היא מותם של אנשים. לעולם לא נוכל לשנות עובדה זו".

(מתוך ראיון עם מוסה פלד שהתפרסם בגיליון הראשון של "שריון", יולי 98')

חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל