קישורים מפת האתר

17 ביולי 2013: הרמטכ"ל גנץ: בעוד שנתיים נראה צבא קטן יותר, אך חזק ומיומן יותר
רא"ל בני גנץ התייחס לקיצוץ בתקציב הביטחון, שהוביל לרפורמה הכוללת בין היתר גם סגירת חלק מהמערכים הקיימים בצה"ל: "אנחנו לא עושים זאת בלי דאגה, אלא מתוך הסתכלות אחראית ושקולה"

כתבות נוספות בהמשך

מערכת אתר צה"ל, 15 ביולי 2013

הרמטכ"ל בטקס, הבוקר (15 ביולי 2013). צילום: טל מנור, דובר צה"ל

הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, נשא היום (שני) דברים בכנס התעשיינים הארצי והתייחס בין היתר גם לקיצוץ בביטחון שהוביל אותו לרפורמה פנים-צבאית, הכוללת גם ביטול אימונים וסגירת חלק מהמערכים הקיימים כיום בצה"ל.
"אנחנו חיים בסביבה מאתגרת", אמר הרמטכ"ל, "כל יום פה יכול להיגמר אחרת מאיך שהוא התחיל. לכן אנחנו ממונים על הדריכות, על המעקב המודיעיני, על ההיערכות המתאימה, על היכולת לצאת ממצב אחד למצב שני במהירות המרבית האפשרית - כי המלחמה היא איננה תכנית כבקשתך".
"צה"ל יעשה מאמצים גדולים מאוד כדי לגייס עוד 8-7 מיליארד שקלים מתוכו. ב-12 השנים שלי במטכ"ל אני לא זוכר שהיה משהו כזה", אמר רא"ל גנץ שהבהיר כי כפועל יוצא "נאלץ לסגור חלק מהסד"כ שלנו. אנחנו לא עושים את זה 'בלי דאגה' - אנחנו עושים את זה מתוך הסתכלות אחראית, יציבה, שקולה, ומבינים שאנחנו צריכים להביא חלק מהשינויים תוך הסתמכות על משאבים פנימיים שלנו".
הרמטכ"ל הדגיש כי "התשואה לעניין הזה תבוא בעוד שנתיים, שלוש וארבע, באופן שיהיה לנו סד"כ יותר מצומצם, הרבה יותר חזק ומיומן והרבה יותר מצויד. נהיה חייבים להעז ולהשתנות, גם אם מאוד נוח להישאר בחממה של המרחב המוכר".
ביחס לתמונת המצב האסטרטגית אמר רא"ל גנץ כי ארגוני הטרור ממשיכים להתבסס במצרים, במיוחד לאחר התערערות השליטה הביטחונית בחצי האי סיני. "המרחב הזה מאתגר אותנו מבחינה ביטחונית, אבל בכל זאת, למצרים ולנו ולירדנים יש אינטרס לשמור שם על השקט", אמר הרמטכ"ל.
בהתייחס לרצועת עזה אמר רא"ל גנץ כי מאז "עמוד ענן" שורר שקט יחסי בגזרה אך ארגוני הטרור הפועלים בה ממשיכים להתעצם - גם באמצעות הברחות וגם דרך ייצור עצמי. לגבי הזירה הצפונית, לרבות סוריה ולבנון, רא"ל גנץ ציין כי המדינות הללו "בהתפרקות טוטאלית ונוצר שם מרחב של אי יציבות. אין יום שעובר ללא אירוע שזולג מסוריה לתוך לבנון".

גנץ על הקיצוץ: נהיה חייבים להעיז ולהשתנות

הרמטכ"ל נאם בכנס התאחדות התעשיינים. הוא מנה את רשימת האיומים המעסיקים את צה"ל והודה: "לא שמח מהקיצוץ, ניאלץ לסגור סד"כ"

אחיקם משה דוד (מאתר מעריב, 15 ביולי 2013)

"אודה ואומר שאני לא שמח מהקיצוץ - הייתי שמח אם לא היו מורידים את אותם מיליארדים, ובכל זאת, לא ניתן להתעלם ממה שקורה סביבנו". כך אמר הבוקר (יום ב'), רא"ל בני גנץ, במהלך נאום שנשא בכנס התאחדות התעשיינים. "אנחנו נמצאים תחת טלטלה אזורית מתמשכת, ובסופו של יום נמצאים מול משאב נתון שהוא נגזרת של סדר העדיפות הלאומי".

צה"ל יצטרך לגייס 8-7 מיליארד ש"ח. הרמטכ"ל בני גנץ צילום: אמיר מאירי

הרמטכ"ל התייחס לקיצוץ בתקציב הביטחון וציין כי צה"ל יצטרך לעשות בדיקה מחודשת של כל הפרויקטים והאספקטים המרכיבים אותו. "הממשלה החליטה ואנחנו נמצאים בפערים משמעותיים - 20 מיליארד שקלים". לדבריו, צה"ל יעשה מאמצים גדולים מאוד כדי לגייס עוד שבעה-שמונה מיליארד שקלים מתוך עצמו.
גנץ טען כי "ב-12 שנותיי במטכ"ל אני לא זוכר שהיה משהו כזה. אנחנו עושים את זה מתוקף הצורך בשימור הכוננות הגבוהה. חשוב מאוד גם איך החברה רואה את השירות בצבא ושירות המילואים בצה"ל. בתוך המארג הזה יש גם שינוי תוכן מבצעי של מאפייני האיום".
בשלב הזה, החל רא"ל גנץ למנות את רשימת האיומים אליהם נערך צה"ל. "אין ספק, שאיראן עם הרצון להגיע ליכולת גרעינית-צבאית, היא עניין מטריד. בזירה הצפונית, סוריה ולבנון בהתפרקות טוטאלית. נוצר מרחב של אי יציבות.
"עזה יחסית שקטה. אחרי עמוד ענן, לא פסקה התעצמות גם דרך הברחות וגם בייצור עצמי. בסיני, התעסקות הולכת וגוברת של ארגוני טרור, כל הזמן דברים שמתרחשים. באיו"ש, מציאות ביטחונית יציבה עם עלייה מסוימת בפח"ע, אך כרגע ספציפית יש ירידה".
לאחר שסיים, חזר ראש המטה הכללי והדגיש כי צה"ל חייב לשמור על רמת כוננות וכשירות גבוהה "שעליה עמלנו עוד מתקופת כהונתו של גבי אשכנזי וגם בתקופתי".
לדבריו, מרכז הכובד יהיה על חטיבות. "נאלץ לסגור חלק מהסד"כ, אך לא אפרט למרות שהרבה כבר נכתב בנושא. אנחנו לא עושים את זה בשמחה אלא מתוך התייחסות שקולה. התשואה תבוא בעוד שנתיים - יהיה לנו סד"כ קטן יותר, אך חזק יותר מיומן יותר ומדויק יותר".

אחרי הקיצוץ: צה"ל משנה פנים ואסטרטגיה

כדי להתמודד עם האתגרים החדשים, יש לארגן כוח מאוזן, גמיש ורב-תכליתי, המורכב מיחידות קומנדו שמשתמשות בטכנולוגיה מתקדמת

עודד טירה (מאתר מעריב, 16 ביולי 2013)

מערכת הביטחון עתידה לשנות את פניו של צה"ל. הצורך בשינוין וגם הכיוון המוצהר נכונים. עם זאת, עלינו לזכור כי גם הליכה בכיוון נכון יכולה להביא לכישלון. וכאן, בנושא בניית הכוח של צה"ל, אסור לעשות שגיאות גסות כי הן עלולות לעלות ביוקר. גם כשהכיוון נכון, אין זה אומר שעוצמת הכישלון לא יכולה להיות גדולה והרת אסון.
אי לכך אני ממליץ לעשות את השינוי בזהירות יתרה. בעולם העסקים הטכנולוגי ידוע כי רק "סטארט אפ" אחד מצליח מתוך עשרים, אך מדינת ישראל אינה "סטארט אפ".
כשעוסקים באסטרטגיה חייבים להבדיל בין הערכת מצב לבין בניית הכוח. הערכת מצב היא זמנית, מתמשכת ומשתנה. בניין הכוח הוא יותר יציב, ונקבע לעשרות שנים. ניתן לתקן נתיב של בניין כוח, אבל לא ניתן לשנותו מהותית מבלי לגרום לנזק. תפקיד הכוח הוא לשרת את הערכות המצב המשתנות, ולכן על הכוח להיבנות באורח מאוזן וגמיש.
נאמרו דברים רבים בזכות העדיפות הטכנולוגית של צה"ל, אך לא נאמרו דברים על המגבלות הרבות שחלות על השימוש בה. מערכות מתקדמות מושפעות ממזג אוויר, יכולת שידור מסוגים שונים וגם מאמצעי נגד שהאויב עשוי לרכוש או לפתח. קיימות מגבלות גם על המטוסים והפלטפורמות הנושאות את החימוש המדויק, וכך לדוגמה מטוסים ללא טייס מוגבלים בהפעלתם כאשר מזג האוויר סוער וכשנושבות רוחות עזות. על כן רצוי לבנות את הכוח כך שיוכל לפעול ללא מגבלות.
נושא נוסף שעולה לדיון בימים אלה הוא אם קיים צורך בעוצבות מתמרנות כבעבר. התשובה לשאלה זו נגזרת מתפיסת הביטחון של ישראל. למיטב הערכתי, לא ניתן יהיה לסיים מלחמה ולהפסיק התקפות טילים על ישראל ללא כיבוש שטח וללא הגעה לבירות ערביות. איום על צמרותיהם של מדינות וארגונים שינהלו את המערכה נגדנו ימשיך להוות יעד אסטרטגי של צה"ל. על כן יש לשמור ואולי אף להגדיל את מספרם של הגופים המתמרנים, תוך התאמתם גם לאופי הלחימה החדש שחלק מאויבינו מציב בפנינו.
כאן חייב לבוא עיקר השינוי בבניין הכוח. הצורך בתמרון של מאות טנקים התבטל כבר במלחמת יום הכיפורים. כיום הצורך קטן עוד יותר, למעט בזירה המצרית, שבה יש שטח מפורז שעל צה"ל "לשעוט" אליו אם יצטברו סימנים מעידים למלחמה מול המצרים. לדעתי יש לייעד כמה עוצבות מצומצם ללחימה מהסוג שדרוש לזירות כמו הזירה המצרית, כאשר את מרבית האוגדות יש להציב במבנה שבו עיקר הכוח הוא לוחמי חי"ר וקומנדו. אפשר בהזדמנות זו להוציא מהמערך טנקים מיושנים, ולהשאיר בשירות את המתקדמים ביותר.
אני חושב שזו תהיה בכייה לדורות לאמץ את אסטרטגיית ה"הכלה", שבהכללה ניתן לתארה ככזו שממתינה להתקפת האויב ומחסלת אותה באמצעות כוח אווירי. זה לא עבד ולא יעבוד. התוכניות להכות באויב באמצעות טכנולוגיה מתקדמת הן בעדיפות ראשונה, אך עם זאת אנחנו יודעים שברגע שנורה הפגז הראשון במלחמה הכול משתנה וצריך גם תוכנית בי"ת. אני מניח שנשתמש הרבה בתוכנית הזו, שעיקרה שימוש בעוצבות מתמרנות אל תוך שטח האויב.
לסיכום, לצד שימוש בטכנולוגיות מתקדמות יש לשמר את היכולת "לתפוס את הגבעה בציפורניים". משמעות הדבר היא לבנות כוח מאוזן, גמיש ורב-תכליתי ש"בשירותו" טכנולוגיה מתקדמת.

מרחב תמרון: בצה"ל עושים הכול כדי למנוע את הקיצוץ בתקציב

צה"ל מגויס כולו למבצע הצבאי הגדול ביותר בשנים האחרונות: מניעת הקיצוץ בתקציב הביטחון. היעד: משרד האוצר; הטקטיקה: טענות כי התקציב לא מאפשר לספק ביטחון, בזמן שעשויה לפרוץ מלחמה. באוצר יכולים להתחיל לעבוד על תכנון התקציב מחדש

עמיר רפפורט (מאתר מעריב, 13 ביולי 2013)

בשבוע שבו פרצה מלחמת לבנון השנייה, לפני שבע שנים בדיוק, עמד צה"ל לאשר תוכנית רב-שנתית חדשה שכונתה "קלע". הרמטכ"ל אז היה רא"ל דן חלוץ, ומפקד זרוע היבשה היה אלוף בני גנץ. במרכז התוכנית הייתה כוונה לצמצם באופן דרמטי את מספר הטנקים של צה"ל.

ביטחוניסט מהזן החושב. יעלון וגנץ צילום: ראובן קסטרו

התוכנית נולדה בשורה של סדנאות מטכ"ליות. גנץ חשב כבר ב-2006 שעידן הטנקים ככוח מרכזי בלחימה חלף מן העולם, אולם הכישלון בלבנון טרף את הקלפים: תוכנית "קלע" בוטלה עוד לפני שיצאה לפועל, וכל מה שהיה מזוהה עם העקרונות שלה הוכנס להקפאה עמוקה. מאז צה"ל לא צמצם יחידות, אלא דווקא הגדיל פה ושם.
בדיעבד ברור כי אילו צמצום סדר הכוחות היה מתבצע כבר בעשור שעבר על פי תוכנית "קלע", צה"ל היה חוסך מיליארדי שקלים, שחסרים לו עכשיו כמו אוויר לנשימה. הצמצום לא בוצע אף שההחמצה הגדולה במלחמת לבנון השנייה לא נבעה ממחסור בטנקים, אלא מכשירות עלובה של מרבית הכוחות הלוחמים לאחר שנים ללא אימונים ומניהול גרוע של הלחימה. חלוץ ואולמרט, שנגרר אחריו, היו חתומים על הניהול הכושל ושילמו את המחיר האישי.
שבע שנים אחרי הכישלון במלחמת לבנון השנייה מבצע צה"ל בימים אלה תמרון מזהיר. היעד הפעם: משרד האוצר. טובי המוחות עבדו על התמרון הזה. כאשר שר האוצר הטירון יאיר לפיד ואנשיו יבינו בעוד שבוע-שבועיים את כל מרכיבי המהלך של צה"ל, הם יצטרכו לתכנן את תקציב המדינה מחדש. הקיצוץ בתקציב הביטחון יקוצץ.
וזה תקציר הפרקים הקודמים: צה"ל מנסה להוציא אל הפועל תוכנית רב-שנתית חדשה כבר מאז סוף 2011, אז הסתיימה התוכנית הרב-שנתית הקודמת שכונתה "תפן" (זו התוכנית שהחליפה לאחר מלחמת לבנון השנייה את תוכנית "קלע" שבוטלה).
לרוע מזלו של רא"ל בני גנץ, הוא עדיין לא הצליח להשיק תוכנית רב-שנתית בקדנציה שלו. התוכנית הראשונה שעליה היה חתום, "חלמיש", הייתה אמורה לצאת לדרך ב-2012, אך בוטלה בקיץ 2011 בעקבות גל המחאה החברתית ששטף את הארץ.
נתניהו הכריז באותם ימים על קיצוץ בתקציב הביטחון, זאת אף שבפועל השנים 2011 ו-2012 היו שנות גאות במערכת. בסוף שנת 2012, על סף הבחירות, בוצע מעין מחטף על ידי שר הביטחון הקודם אהוד ברק, התעשיות הביטחוניות וצמרת צה"ל (אם כי באישור האוצר). פרויקטים עתירי ממון, שישולמו עד לסוף העשור, יצאו לדרך.
במקום "חלמיש" באה לעולם תוכנית "עוז", שלא אושרה על ידי הממשלה בגלל הבחירות. השבוע השיק צה"ל בתקשורת את התוכנית החדשה לשנים 2018-2014, שמכונה "תעוזה". היא דומה מאוד ל"עוז", ואפילו ל"קלע" (במפתיע או לא במפתיע, גנץ מכוון בדיוק למספר הטנקים שאותו סימן כבר לפני שבע שנים), ולמרות זאת, התוכנית באמת מהפכנית.

סיכון מחושב
חלק מהרפורמות קשורות לתהליך שעבר צה"ל בשנתיים-שלוש האחרונות: באמצעות חיבור רשתות תקשורת ומחשבים של מודיעין, אוויר ויבשה, ואיסוף מוגבר של מודיעין, גדלה במאות אחוזים יכולת הטיפול במטרות. רוב התקיפות מבוצעות כיום על בסיס מודיעין זמן אמת; על המהלך הראשון מסוגו בעולם חתומים בראש ובראשונה גנץ ואשכנזי שקדם לו, סגני הרמטכ"ל בשנים האחרונות יאיר נוה וגדי אייזנקוט, ראש אמ"ן אלוף אביב כוכבי ומפקד חיל האוויר אלוף אמיר אשל.
הגידול העצום בכוח האש של צה"ל מאפשר לצמצם את כמות הכוחות, אך הקיצוץ הדרמטי בתקציב הוא זה שבאמת מכריח את המטכ"ל לחתוך בבשר החי: על הפרק סגירה משמעותית של יחידות טנקים, טייסות של חיל האוויר, יחידות ארטילריה וחיל ים ומערכים ישנים של הגנה אווירית. רוב היחידות שייסגרו ב"תעוזה" היו נסגרות ממילא לקראת סוף העשור על פי תוכנית "עוז". "תעוזה" רק מקדימה את הסגירה שלהן.
צה"ל מסביר את הפער במעין סיכון מחושב: מצד אחד, היחידות ייסגרו עוד לפני שכל המערכים המתקדמים שנועדו להחליף אותן יהיו בכשירות מבצעית. מצד שני, בשנתיים שלוש הקרובות סוריה ומצרים יהיו עסוקות בעיקר בעצמן. הסיכוי שתתפתח מלחמה כוללת, שתאלץ את צה"ל להפעיל את כל יחידותיו עד האחרונה שבהן, נחשב אפסי.
ככלל, גנץ הוא רמטכ"ל מהזן החושב והמתלבט תמיד (כמו שהיה שר הביטחון יעלון בקדנציה שלו) ופחות ביצועיסט (כמו מופז ואשכנזי, למשל). בהתאם לאופיו, אתגר גנץ את צמרת צה"ל בגיבוש ספר שמתאר את חזון הצבא לשנת 2025.
גנץ ואייזנקוט מבצעים תרגילי חשיבה שנמשכים לעתים שעות על גבי שעות. על פי גנץ, השינוי ב"תעוזה" לא יהיה רק בסדר הכוחות של צה"ל, אלא גם בצורת ההפעלה של הצבא. בין היתר, ניהול הפרויקטים של ההתעצמות יהיה הרבה יותר ריכוזי ויבוצע ברובו על ידי סגן הרמטכ"ל. הזרועות והפיקודים יוכלו להוציא לפועל פרויקטים ותוכניות מבצעיות רק אם הם תואמים את התפיסה הצה"לית הכוללת.
בצה"ל נערכים גם לשנים של לחימה באזור רמת הגולן ובגבול מצרים, וזו הסיבה שתקום אוגדה מרחבית חדשה ברמת הגולן. חלק מכוחות השריון שיקוצצו יוסבו ליחידות קלות יותר, עם כלי רכב גלגליים במקום בעלי זחלים. יחידות כאלה יוכלו לעבור מהר יותר מזירה לזירה ולתמרן ביתר קלות בסביבות לחימה שהופכות יותר ויותר אורבניות.

קיצוץ סמוראי
שלב א' של תמרון צה"ל הוכתר השבוע בהצלחה יתרה: תוכנית "תעוזה" הושקה בתקשורת בהתלהבות עצומה. צה"ל לא התבכיין השבוע על התקציב, וכך לא הודגש בפרסומים שהתוכנית תחסוך לאורך החומש הבא רק 7.5 מיליארד שקל, בעוד מתווה תקציב הביטחון שנקבע על ידי הממשלה מדבר על קיצוץ של 24.5 מיליארד לפחות.

יצטרכו אומץ של סמוראים כדי לאשרר את התקציב. נתניהו ולפיד צילום: קובי גדעון לע''מ

אז איך צה"ל יגשר על הפער? הוא כנראה לא יצטרך לגשר עליו, שכן בשלב הבא, ממש בקרוב, יציג צה"ל לשרי הקבינט מצגות מושקעות עם מלוא הפרטים של תוכנית "תעוזה". באותה נשימה יידרשו השרים להכריע אם הם דורשים מצה"ל לקצץ מעבר ל"תעוזה".
בכירים במטה הכללי כבר אמרו באחרונה כי מתווה תקציב הביטחון, שעליו הכריעה הממשלה החדשה בעת גיבוש תקציב המדינה, "אינו מאפשר לספק ביטחון לישראל". הם יחזרו על אמירות דומות בישיבות הממשלה הקרובות.
מכשירי ההקלטה יופעלו. כל מילה תועבר לפרוטוקולים. צלה של ועדת וינוגרד ירחף מעל ראש הממשלה, שר האוצר ושאר השרים. הדברים שייאמרו על ידי בכירי צה"ל ושר הביטחון בדיונים הגורליים, שבהם ייקבע תקציב הביטחון הסופי בחומש הקרוב, עלולים לשמש חומר גלם לוועדת החקירה הבאה שתקום, אם חלילה תהיה ועדה כזאת.
נתניהו ולפיד יצטרכו אומץ לב של סמוראים כדי לאשרר את התקציב שאותו כבר קבעו. לא יהיה להם אומץ כזה. הימור מושכל: תקציב צה"ל בחומש הקרוב יהיה פחות או יותר לפי מתווה "תעוזה". משרד האוצר יידרש להציג דרכים אחרות לסתום את הבור שייווצר בתקציב המדינה (הפער השנתי בין תקציב המדינה המאושר בינתיים ובין המתווה המינימלי של "תעוזה" גדול יותר מאשר כל תקציב משרד החוץ, לשם הדוגמה). פקידי האוצר כבר יכולים להתחיל לעבוד על תכנון התקציב מחדש.

על סף מלחמה
מה שעוד עשוי להוריד את קיצוץ תקציב הביטחון מסדר היום בקיץ הקרוב הוא מלחמה, ולמען האמת, עימות גדול בצפון איננו בגדר בלתי אפשרי. התקופה האחרונה הייתה מתוחה במיוחד: ביום שישי לפנות בוקר דווח מסוריה על פיצוצים במחסני תחמושת ליד העיר לטקיה. נמל לטקיה משמש את האיראנים להעברת נשק לסוריה ומשם גם ללבנון, אולם לפי הפרסומים, היעד שהותקף היה מחסנים עם טילי חוף-ים רוסיים מסוג "יאחונט".
ישראל אינה מתייחסת לתקיפה. גם הפיצוץ של מכונית התופת השבוע בלב מעוז חיזבאללה, רובע דאחיה בביירות, היה בעל פוטנציאל הסלמה: אם ארגון חיזבאללה היה רוצה להאשים בפיצוץ את ישראל במקום את המורדים בסוריה, הוא היה יכול לראות בכך עילה לפתוח בירי לעבר הצפון. גם זה לא קרה.
בינתיים, קיץ 2013 ימשיך להיות מתוח מאוד בצפון, כאשר תשומת הלב מופנית גם למצרים. האזהרות החמורות שהשמיע המטה ללוחמה בטרור במשרד ראש הממשלה לכל הישראלים שנמצאים בסיני (אם יש שם ישראלים בכלל) יכולות ללמד על מודיעין קונקרטי לגבי פיגוע מתוכנן.
ואכן, לגורמי אסלאם רבים בסיני יכול להיות עניין בפיגוע בעיתוי הזה: פיגוע יביך הן את הצבא המצרי השנוא והן את ישראל. שתי ציפורים במכה אחת. במקביל נמשך התיאום בין ישראל לצבא מצרים בניסיון למנוע פיגוע כזה ולעכב העברת נשק אסטרטגי מסיני לעבר חמאס ברצועת עזה.

חיילים בלטקיה, סוריה. מלחמה בפתח? צילום: אי-פי

קרב מל"ל
כל עוד מלחמות האזרחים בסוריה ובמצרים אינן זולגות לישראל, יכולים להתבצע בארץ חילופי תפקידים גם ביחידות רגישות במיוחד. חילופים כאלה היו ביום חמישי ביחידת האיסוף המרכזית של אמ"ן, 8200: תא "ל א' החליף בתפקיד מפקד היחידה את תא"ל נ', המפקד בשנים האחרונות.
יום לפני החילופים ביקר ביחידה נשיא המדינה שמעון פרס כדי להיפגש עם אנשי 8200 ולהודות להם על הישגים מיוחדים, בעיקר בתחום הסייבר. התודה במקום, והיא גם הסיבה לכך שאמ"ן נחלץ ללא פגע מכל הקיצוצים של "תעוזה".
הזרוע המודיעינית נמצאת כיום בעדיפות הגבוהה ביותר בצה"ל, אפילו לפני חיל האוויר. יחידות הסייבר אף צפויות להמשיך לגדול, בזמן שהמערכים הלוחמים במרחב הלחימה הממשי יסבלו מהקיצוצים הכואבים.
בתוך כך, השבוע נכנס לתפקידו כמנכ"ל הקריה למחקר גרעיני ד"ר אהוד נצר, שהחליף את אלוף (מיל') אודי אדם, שהתמנה ליו"ר התעשייה הצבאית (תעש).
וזה מינוי שעוד לא הוכרע: מי יהיה ראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל) הבא במקום אלוף יעקב עמידרור שהודיע על סיום תפקידו? ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם ראש אמ"ן לשעבר, אלוף (מיל') עמוס ידלין, אבל ספק אם ייתן לו את התפקיד.
בלשכת ראש הממשלה יש שמריצים את המנכ"ל לשעבר של משרד החוץ רון פרושאור ומועמדים נוספים כמו מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף עידו נחושתן (המזכיר הצבאי לשעבר אלוף יוחנן לוקר, לעומת זאת, נמצא עמוק בעולם העסקים ולא יתמודד על התפקיד אף ששמו הוזכר). מבחינת נתניהו, המינוי לראש המל"ל לא נמצא בראש סדר העדיפויות. ספק אם יוכרע עוד לפני הדיון הגורלי על התקציב.

ידלין. יחליף את עמידרור צילום: אלי דסה

צבא קטן ותוקפן

יגיל לוי (מאתר הארץ, 16 ביולי 2013)

קיצוץ ההוצאה הביטחונית הוא משאת נפש של אנשי שמאל. כל זאת מתוך הנחה, שלא רק שתתאפשר הסטה של משאבים לצרכים חברתיים, אלא גם תקטן היכולת להשתמש בכוח הצבאי. לא תמיד יש בסיס לציפייה הזאת, ונכון לבחון ברוח זו את תוכנית בניין הכוח שנכפתה על הצבא עקב הקיצוץ בתקציבו.
אחד הלקחים המרכזיים שצה"ל הפיק ממלחמת לבנון השנייה היה יצירת "דוקטרינת דאחיה". הדוקטרינה נקראה על שם רובע דאחיה בביירות, שצה"ל הפגיז אותו קשה במלחמה זו. מנסח הדוקטרינה היה גדי אייזנקוט, אז אלוף פיקוד הצפון, והיום, כסגן הרמטכ"ל, מאדריכלי תוכנית הרה-ארגון בצה"ל. "דוקטרינת דאחיה" התמצתה ברעיון, שעל פיו במקום להסתמך על הפעלה מסיבית של כוח קרקעי - הרי שבמלחמה עתידית בלבנון "בכל כפר שממנו יירו לעבר ישראל, נפעיל כוח לא פרופורציונלי ונגרום שם נזק והרס אדירים. מבחינתנו, מדובר בבסיסים צבאיים". כל זאת תוך כדי מינוף עוצמת האש של צה"ל להרתעה. "דוקטרינת דאחיה" מומשה שנתיים וחצי לאחר מכן במבצע "עופרת יצוקה", שבו היה היקף ההרג של אזרחים, תושבי עזה, חסר תקדים, ושוב בצורה זהירה יותר, למודת הביקורת הבינלאומית – במבצע "עמוד ענן".
"דוקטרינת דאחיה" מתקבעת בתוכנית הרה-ארגון הנוכחית של הצבא. הצבא מצמצם מאוד את הצי היבשתי שלו ומחזק את היכולת האווירית. ייתכן שהתלות בכוח האווירי תגבר עוד יותר, אם צמצום כוח היבשה יהיה משמעותי ביותר בעתיד בשל חוסר במשאבים. במקרה של התלקחות עתידית בגזרות שבהן ארגונים חמושים פועלים מתוך ריכוזי אוכלוסייה - מכת האש תהיה כזאת, שתחתור להכרעה מהירה. מכה זו תייתר את הצורך להפעיל כוחות יבשה, גם במחיר של פגיעה באוכלוסייה אזרחית, כפי שייתכן שאירע בחלק השני של מבצע "עמוד ענן" - אם מבקשים להסתמך על נתוני ארגון “בצלם”. ואם ייגרר הצבא לפעולה יבשתית - עוצמת האש תמונף לצמצום הסיכון לחיילי צה"ל, תוך כדי גביית מחיר מאזרחי הטריטוריה המותקפת, כפי שקרה במבצע "עופרת יצוקה".
הצבא של "דוקטרינת דאחיה" אינו מוכן למערכות ממושכות, לא לתקופות המתנה המחייבות גיוס של כוחות מילואים, ולא למלחמות התשה, אלא להכרעות צבאיות מהירות. הכרעות אלה מייצרות לא אחת תוצאות שונות מאלו שנצפו מראש - כמו חיזוק החמאס והחיזבאללה, ארגונים שישראל רצתה להחליש; הגברת האויבוּת הערבית, שרק מכשירה את הקרקע לסיבוב אלים נוסף; והגברת הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל בעולם.
זאת הדרך שבה הצבא הישראלי מתאים את עצמו למציאות שבה הוא פועל בשליחותה של חברה, אשר מבקשת לקצץ את משאביו ולהסיטם לצריכה פרטית (דרך צמצום המס), או להוצאה חברתית, ומגלה סובלנות נמוכה להקרבה של חיי החיילים בצבא. בעת ובעונה אחת זאת גם חברה שיש לה רק עניין מועט במדיניות, שהדרג הפוליטי מתווה באופן שדורש מפעם לפעם הפעלה של כוח צבאי כדי להכריע מחלוקות שלא הוכרעו בדרכים מדיניות.
כאן הלקח המשמעותי לדיון במשאבי הצבא: הניתוק של הדיון הזה מהדרך המדינית, שבשירותה נפרס הצבא, הוא מהכשלים המרכזיים של הדמוקרטיה הישראלית. לא רק שהכשל הזה עשוי להביא לכך שצמצום המשאבים יהיה מנוף לגידולם המחודש, אלא שהוא אף עשוי לגרום לכך שהצמצום יביא לתוצאות מדיניות שלא הועדפו מראש. לכן הדיון בתוכנית הרה-ארגון של הצבא (תוכנית, שבשל כשלים אחרים של הדמוקרטיה הישראלית צמחה כיוזמה צבאית, ולא כהנחיה פוליטית) אינו דיון על ספירת אוגדות וטייסות ואפיון החימוש שלהן, אלא על ניתוח המשמעות הפוליטית של מהלכים אלה. במרכז הדיון צריכה לעמוד השאלה, אם "דאחיה" נוספת היא משאת הנפש הישראלית - או שמא יש לה חלופות.

פרופ’ לוי כתב את הספר “מי שולט על הצבא”

חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל