חיל השריון: כתבות המרכבה - מערכת הגנה אקטיבית לרק"ם
קישורים מפת האתר
מערכת הגנה אקטיבית לרק"ם

גם במלחמת לבנון השנייה, כבכל מלחמות העבר, הובילו לוחמי השריון את כוחות היבשה, וכתמיד לצערנו שילמו מחיר כבד. כזכור, הוכרעו מלחמות העבר שלנו על ידי תמרון עוצבות משוריינות, בסיוע אש קרקעית ואווירית מסוגים שונים.  ההתקדמות הטכנולוגית בתחום האש המדוייקת הביאה רבים למחשבה כי אפשר להכריע מערכה בעזרת עצמת האש לבדה. חסידי תפיסה זו נשענו על מסקנות ממלחמת עיראק הראשונה והשנייה (בפרט באחרונה) שבהן באה האש המדוייקת לידי ביטוי במלא עצמתה. אין להתכחש לעובדה כי האש המדוייקת השמידה את מספר המטרות הרב ביותר במערכות אלה, אך יחד עם זאת המסקנה החד משמעית של הצבא האמריקאי, משתי המלחמות גם יחד הייתה, כי ללא תמרון משוריין לא ניתן היה להכריע את המערכה.

גם באזורנו לא ניתן להימנע מהמסקנה כי תמרון קרקעי דרוש לצורך הכרעה. חילופי אש אינסופיים עם סוריה למשל, כאשר הם יורים לעברנו טילים ורקטות ארוכות טווח ואנחנו משיבים באש ארטילרית ואווירית (מדוייקת ואחרת) עלולים להימשך תקופה ממושכת שתגבה מאיתנו מחיר בלתי אפשרי. הדרך היחידה לסיים מערכה כזו תהיה, כבעבר, באמצעות תמרון קרקעי עמוק שיאיים פיזית על דמשק ועל המשטר הסורי.

מסקנה זו הופכת ברורה עוד יותר כאשר מדובר בעימות אסימטרי. בעימות כזה מתמודד צבא של מדינה עם ארגון שאינו קשור בהכרח למדינה שבה הוא פועל ואינו מחוייב להגן על גבולותיה. במקרה כזה, בדיוק כפי שקרה במלחמת לבנון השנייה, ינסה הארגון לנטרל את היתרון הטכנולוגי של הצד שכנגד על ידי הסתרת כוחותיו ככל שיוכל - כך שהאש המדוייקת לא תשיגם. במקביל ינסה הארגון לגבות מחיר כבד ככל שאפשר מהצבא ומהמדינה שמולו, באמצעים הפשוטים והזולים יחסית העומדים לרשותו (במלחמת לבנון השנייה היו אלה הרקטות וטילי הנ"ט). במקרה זה אין ספק כי ללא תמרון משוריין וכיבוש השטח הנשלט על ידי הארגון – לא יתאפשר להכריעו. זה גם אחד הלקחים המרכזיים מהמלחמה האחרונה.

אם אכן התמרון המשוריין הוא אחד מהיסודות שיובילו להכרעה, מוטלת על הטנק, בהיותו הכלי היחיד המשלב תנועה ואש תוך הגנה מיטבית על הצוות, המשימה להובלתו של תמרון זה. מה קרה בלבנון? מדוע לא הצלחנו להביא לביטוי את עצמתו של הטנק ואת מרכזיותו של התמרון המשוריין? השאלה המטרידה מכולן, המשמשת גם כקרדום לנגח בו את הטנק, היא האם לנוכח האיום כפי שבא לידי ביטוי בלבנון בדמות שדה קרב רווי טילי נ"ט מתקדמים הנורים מכל עבר, יש בידנו הכלים המתאימים להובלת התמרון המשוריין?

התשובה לשתי השאלות הראשונות נדונה בהרחבה במאמרים רבים בעיתונות ולא בכך עסקינן. בקצרה ניתן לומר כי אופן הפעלת הכוח המשוריין בלבנון, יחד עם רמת אימונים בלתי סבירה של כוחות השריון בסדיר ובמילואים, הביאו ליעילות נמוכה בביצוע המשימות הנדרשות במתאר הלבנוני. יש להדגיש כי למרות זאת, ביצעו מרבית היחידות את המשימות שהוטלו עליהן על הצד הטוב ביותר, תוך גילוי נחישות ובמקרים רבים אומץ לב ראוי לציון.

התשובה לשאלה השלישית מורכבת יותר. יצוין כי טנקי המרכבה שלחמו בלבנון הם מהטובים בעולם בכל פרמטר ובפרט בשרידותם. בטנקי המרכבה סימן 2 שיוצרו בשנות השמונים ובטנקי המרכבה סימן 3 שיוצרו בשנות התשעים, בוצעו עם השנים שיפורי שרידות הכרחיים וטנק המרכבה סימן 4 נחשב על ידי מיטב המומחים כטנק בעל השרידות הגבוהה בעולם. טנקים אלה, שנושאים לוחמים מאומנים כהלכה ומופעלים באופן שמביא לידי ביטוי את יכולת התנועה והאש שלהם - יבצעו כל משימה, בכל מתאר מבצעי.

יחד עם זאת, נתקלנו במלחמת לבנון השנייה בשדה הקרב שאותו צפינו זה מכבר, שדה קרב רווי נ"ט. החיזבללה היה מצויד בארסנל נ"ט שרבים מהצבאות הסדירים היו מתגאים בו, החל באר-פי-ג'י-7 הזכור לרע כבר משנות השבעים, דרך RPG-VR ואחיו המודרני RPG-29, שניהם בעלי ראש טנדם (כפול) היכול לחדור 750 מ"מ פלדה, עבור דרך טילי הנ"ט ה"רגילים" (Sagger Fagot, Tow,), טילי טנדם (Metis-M, Konkurs) ועד המילה האחרונה, טיל ה-Kornet החודר כ-1200 מ"מ פלדה שרק לאחרונה סופק מרוסיה לסוריה. לא זו בלבד שאיום באיכות ובכמות כזו לא הופעל נגדנו במלחמות העבר אלא שהפעם הוא גם נורה מכל הכיוונים ולא רק מחזית הטנק.

בהכירנו את יכולת הפקת הלקחים של אויבנו, נקל לשער שהם למדו את הלקח הנדרש מבחינתם וכי בכל עימות עתידי נפגוש את טילי הנ"ט באיכות ובכמות העולה אף על מה שראינו בלבנון. לפיכך השאלה האמיתית העומדת בפנינו אינה האם בידנו הכלים המתאימים ללחימה מסוג זה אלא האם ניתן וצריך, מעבר לאימונים ולהפעלה נכונה של הכוח, לתת מענה טכנולוגי לאיום זה? על שאלה זו אנסה לענות בהמשך.

 

שרידות הטנק והמיגון האקטיבי

הטנקים בצה"ל לדורותיהם ממוגנים במיגונים פסיביים וריאקטיביים ובמרבית המקרים בשילוב של השניים (יש המכנים שילוב זה בשם "מיגון היברידי"). כל עוד לחמנו בעימותים סימטריים, היה ברור כיוון הגעת האיום, וממנו נגזר התחום המוגן ("גזרת ההגנה"). מאליו מובן כי ככל שהתפתח האיום, התפתח מולו המיגון, הן הפסיבי והן הריאקטיבי. טילי הנ"ט ומיגון הטנק היו יכולים תיאורטית, להמשיך את התחרות ביניהם, שהחלה עוד במלחמת העולם השנייה, עד לאין קץ. מדוע תיאורטית? משום שעל אף ההתפתחות הטכנולוגית האדירה בתחום הנדסת החומרים וחומרי הנפץ, שמירת רמת המיגון הנדרש בפני דורות מתקדמים של טילי נ"ט הביא לעלייה מתמדת במשקל הרק"ם. בניסיונם לשמור את מרכיב הניידות, נאלצו מתכני הרק"ם להגדיל בהתמדה את הספק מנוע הטנק. משוואה זו אינה מתכנסת כי קיים חסם עליון למשקל הרק"ם ולנפח אפשרי למנוע. בפרט אמורים הדברים כאשר הדרישה המבצעית היא להגנה היקפית מלאה. דרישה מבצעית מוצדקת זו נובעת מאופי הלחימה בשדה הקרב רווי הנ"ט. זה מספר שנים ברור כי כדי לספק דרישה מבצעית זו יש לפתח טכנולוגית מיגון חדשה. כך נולד המיגון האקטיבי. 

זה המקום להזכיר כי מערכת הגנה (פסיבית, ריאקטיבית או אקטיבית) הינה האמצעי הכמעט אחרון להגנה על הטנק.

עד שלב הפגיעה, עשויה מקצועיות המפקד (בכל הרמות - ממפקד הגדוד ועד מפקד הטנק) למנוע את היפגעותו. אל לנו להתבלבל, כפי שאירע לאחרונה לא מעט, בין שימוש בטכנולוגיה מתקדמת לבין מקצועיות המפקד. על מתכנני הטנק לוודא כי זה מצויד במיטב הטכנולוגיה. טכנולוגיה זו לעולם לא תהווה תחליף למקצועיות. דוגמה טובה לנושא זה הינה מערכת פיקוד ושליטה מתקדמת: מערכת כזו (המותקנת היום בחלק מטנקי המרכבה) תהווה סיוע אמיתי וחשוב למפקד בשני השלבים הראשונים המתוארים לעיל (הימנעות מהיתקלות ומגילוי) אך בוודאי שלא תחליף את הצורך בתמרון ובשימוש בתרגולות הנכונות. מאיור מס' 1 גם עולה נקודה חשובה נוספת הקשורה ישירות לנושא בו אנו עוסקים - הגנה אקטיבית היא טכנולוגית המיגון היחידה המרחיקה את ההתמודדות עם האיום המתקרב מהשכבה השנייה (הימנעות מחדירה) לשכבה השלישית (הימנעות מפגיעה).  היתרון בכך מובן מאליו.

מיגון אקטיבי מלא מורכב משלוש שכבות הגנה, השכבה הראשונה הינה שכבת הגילוי והעקיבה. תפקידה לגלות את האיום במרחק שיאפשר את ניטרולו.

שכבת ההגנה השנייה היא ההגנה הרכה (Soft Kill ) המורכבת משתי שכבות משנה - הסתרה על ידי עשן כנגד טילי נ"ט מדור ראשון ושיבוש כנגד טילי נ"ט מדור שני. שכבת ההגנה השלישית הינה הגנה קשה - דהיינו השמדה פיסית של האיום המתקרב.

הגנה מקסימלית תושג במערכת שתשלב את כל שלוש השכבות המתוארות לעיל. קשה ביותר גם לשבש את פעולתה של מערכת כזו.  הבעיה היא כמובן מחירה.  שילובים אחרים אפשריים הן מערכות עם שתי שכבות הגנה - מערכת גילוי והגנה רכה או מערכת גילוי והגנה קשה. מטבע הדברים, לכל אחד משילובים אלה יתרונות וחסרונות: יתרונה הבולט של מערכת הגנה רכה הוא האפשרות לטפל במספר רב של איומים המגיעים במקביל ללא גרימת נזקים סביבתיים. חסרונותיה הבולטים הם אי מתן הגנה בפני כל רקטות הנ"ט (לדוגמה: אר-פי-ג'י) שמהוות איום עיקרי בעיקר בשטחים בנויים, מתן מענה מוגבל בלבד בפני טילי נ"ט מדור ראשון (סאגר למשל), ומתן מענה חלקי (בהתאם לסוג השבש) בפני טילים מתקדמים. יתרונה הבולט של מערכת הגנה קשה הוא יכולתה למנוע פגיעה מכל סוגי הרקיטות וטילי הנ"ט. חסרונותיה - הנזק הסביבתי, יכולת להשמיד מספר סופי של איומים המגיעים בו זמנית ובשנים הקרובות גם יכולתה להתמודד מול קליעים קינטיים. בהמשך הכתבה אתייחס בשם "מערכת אקטיבית" למערכת הכוללת לפחות מערכת גילוי ומערכת הגנה קשה.

אם-כן, מדוע עדיין אין הגנה אקטיבית בטנקים? ראשית, יש לזכור כי מדובר במערכת טכנולוגית מורכבת מאוד. די אם נתאר לעצמנו טיל אר-פי-ג'י שמהירותו כ-250 מטר בשנייה הנורה מטווח 200 מטר לעברנו. תוך פחות משניה תפגע הרקטה בטנק. בפרק זמן זה על מערכת ההגנה האקטיבית לאתר אותה, לזהות אותה, לחשב את מסלולה, לקבל החלטה האם היא עומדת לפגוע ואז להגיב ולהשמידה בטווח בטוח מהטנק. פיתוח מערכת כזו הוא מורכב ביותר טכנולוגית, מעבר לעלותו הכספית הגבוהה מאד. משרד הביטחון החליט כבר לפני שנים רבות להשקיע בפיתוח היכולת וכתוצאה מכך מדינת ישראל מובילה בטכנולוגית ההגנה האקטיבית ואנו נמצאים היום במצב שבו קיימות מערכות המוכנות להצטיידות.

מרבית המדינות המפתחות רק"ם משקיעות מאמצים רבים בפיתוח מערכות הגנה אקטיבית. מוביל את המאמצים צבא היבשה האמריקאי, שהתעקשותו, עד לפני כשנתיים, על מציאת פתרון הכולל הגנה כנגד כדור קינטי, גרם לעיכוב משמעותי בפיתוח. לבסוף הופסק הפיתוח בשנת 2004 והדרישות המבצעיות הותאמו למתאר קרב מעודכן. במכרז שהובילה תכנית היבשה העתידית זכתה חברת Raytheon. פיתוח המערכת החדשה (Quick Kill) החל בשנה שעברה והוא צפוי להסתיים לכל המוקדם ב-2011. התקשורת האמריקאית עוסקת בהרחבה רבה בנושא שרידות הרק"ם בעיראק ובאפגניסטן ולחץ כבד מופעל על הצבא לבחור פתרון אקטיבי לטווח הביניים.

הצבא הרוסי היה הראשון שסיים פיתוח מערכת הגנה אקטיבית. הדור הראשון, סיים פיתוח כבר בשנת 1985 נקרא Drozd. המערכת הותקנה במספר מצומצם מאד של טנקים אך ביצועיה לא השביעו את רצון המשתמש והיא נזנחה.

עשרים שנה מאוחר יותר הושלם פיתוח המערכת השנייה Arena, שעברה ניסויים מקיפים ברוסיה ובמדינות נוספות במהלך השנה האחרונה, אך טרם הוחלט על ההצטיידות בה. הפרויקט האחרון שבו משולבת Arena הוא פרוייקט הטנק הקוריאני החדש K2 שאמור להתחיל ניסויים מבצעיים במהלך 2008. בעיותיה המרכזיות של ה-Arena היא המכ"ם המותקן על צריח (או על גג) הרק"ם וגורם להגדלת צלליתו באופן משמעותי, והנזק הסביבתי העצום שגורמת המערכת סביב איזור הפגיעה באיום המתקרב.

 

גרמניה היא מדינה נוספת המשקיעה משאבים רבים בפיתוח מערכות הגנה אקטיבית. המערכת שמפותחת שנים רבות על ידי חברתDe  לא עברה עדיין הוכחת היתכנות נדרשת, ומאמצים רבים מושקעים בהשלמת הפיתוח של מערכת נוספת בחברת Rheinmetal (לשעבר IBD). לפי הערכת מפתחיה תהיה מערכת זו מוכנה להצטיידות תוך כשנתיים. ייחודה של המערכת, לטענת מפתחיה, הוא מחירה הנמוך ויכולתה להתמודד עם איומים קינטיים כמו גם עם מטעני צד. מומחים בתחום, המכירים את הטכנולוגיה בה משתמשת החברה, מטילים ספק רב ביכולת המימוש של כישורים אלה כמו גם בלוחות הזמנים המוצגים על ידי החברה. בין המדינות הנוספות העוסקות בפיתוח אפשר לציין את צרפת, בריטניה, איטליה, דרום-אפריקה, שוודיה, אוקראינה ועוד.

 

מתנגדי ההגנה האקטיבית מציינים שורה שלמה של סיבות, חלקן טכנו-מבצעיות וחלקן כלכליות, שלדעתם מצדיקות המתנה לפני קבלת החלטה על הצטיידות במערכת כזו. ראשית ראויות לבחינה מעמיקה הסוגיות הטכנו-מבצעיות העיקריות:

·         ביצועים: מערכות הגנה אקטיבית מהדור הראשון לא ידעו להשמיד חודרנים קינטיים. חלק מהמערכות הדור הראשון לא ידעו להתמודד עם רקטות הנורות מטווח קרוב מאד וכולן מוגבלות במספר האיומים שהן יכולות להשמיד סימולטנית. יחד עם זאת, בחינת ביצועי מערכת הגנה אקטיבית מדור ראשון מול פגיעות הרק"ם במלחמת לבנון השנייה, מלמדת כי מרבית הטנקים שנפגעו, אם לא כולם, לא היו נפגעים כלל אם היו מצויידים במערכת הגנה אקטיבית מדור ראשון. לא דרוש להיות אסטרטג צבאי בכדי להבין את משמעות עובדה זו.  לצערנו, מערכות הדור הראשון לא היו מוכנות לפני שנה. הן מוכנות כיום.

·         בשלות המערכת: על פי ניסיון העבר אנו יודעים כי מערכות טכנולוגיות מתוחכמת מסוג זה זקוקות לזמן הבשלה והתבגרות. לא הגענו למערכת בקרת האש המתקדמת במרכבה 4 בן לילה. מערכת זו, הנחשבת למובילות מסוגה בעולם, פותחה על סמך הניסיון המבצעי והטכנולוגי שנרכש בעשרים שנות שימוש במערכות בקרת האש במרכבה 1, 2 ו-3 לדורותיהן. יתרה מכך - לא היינו מגיעים למערכת זו אלמלא היינו מעיזים ומתקינים את מערכת הבק"ש האלקטרונית הראשונה במרכבה 1. על מפתחי הטנק, מפתחי המערכת והתעשיה ללמוד מהניסיון. אין דרך אחרת. מי שחושב שאפשר לדלג על מערכת מיגון אקטיבית מהדור הראשון, רק משום שאינה בעלת ביצועים מושלמים, ולהגיע בעתיד למערכות "מושלמות" יותר - טועה. הטעות אינה בכך שלא נגיע למערכות טובות יותר, אלא רק אם נתקין מערכות עכשיו ומהן נלמד ונשתפר.

·         לחימה משולבת: יש טענה הגורסת כי שימוש במערכת הגנה אקטיבית ייפגע בכוחות חי"ר הלוחמים לצד הטנקים. מאליו מובן כי בתכנון מערכת הגנה אקטיבית יש לקחת בחשבון מתארי קרב משולב רב חיילי. לא יעלה על הדעת כי כתוצאה ישירה מהגנה על צוות טנק אחד ייפגע צוות טנק אחר או לוחמי חי"ר הנמצאים בסביבה. מרבית מערכות ההגנה האקטיבית המפותחות בעולם, ובפרט אלה המפותחות בארץ, מביאות בחשבון את הלחימה המשולבת. כמקובל בהטמעת מערכות מסוג זה, קרוב לוודאי כי טכניקות הלחימה המשולבת יעברו התאמה ללחימה בסביבת מערכת הגנה אקטיבית.

·         גילוי הטנק כתוצאה מקרינת מכ"ם: קרינת המכ"ם אכן אפשר לגלות באמצעים מיוחדים. יחד עם זאת, גילוי טנק אפשרי באמצעים קיימים ופשוטים (גילוי אקוסטי, גילוי תרמי, גילוי קשר, גילוי תנועה ועוד) בטווחים העולים בהרבה על הטווחים האפשריים גילוי מכ"ם.

·         נזק מקרינה:  טענה על נזק מצטבר לצוות כתוצאה מהתקנת מכ"ם על הטנק. המכ"ם המפותח בארץ עבר את כל הבדיקות הנדרשות והוא אינו מסוכן לצוות הטנק או לכוחות שכנים.

 

גם בבחינת הנושא הכלכלי עלינו לשנות את דרך המחשבה האופיינית ביבשה. הטנק המודרני הינו מערכת נשק משוכללת שאינה נופלת בחדשנותה, בטכנולוגיה שלה ובמערכותיה מדור מטוסי הקרב האחרון.  מעניין יהיה לבחון לפיכך איזה אחוז ממחיר מטוס קרב מודרני מוקדש למערכות הגנה. מסתבר כי מדובר בכ-20 אחוזים (זה גם המספר בספינות קרב מודרניות). לפי פרסומים זרים מחיר מרכבה סימן 4 הוא כ-5 מיליון דולר. יוצא מכך כי כמיליון דולר ממחיר הטנק אמורים להיות מושקעים במיגון. גם לאחר התקנת מערכת הגנה אקטיבית בנוסף לכל מערכות ההגנה המתקדמות שכבר מותקנות במרכבה - יישאר עדיין עודף רב ממיליון דולר... מערכת הגנה אקטיבית היא מערכת יקרה - אך היא גם מערכת הכרחית להגנה על צוות הטנק במתארי הקרב הצפויים לנו בעתיד.

חזרהשלחו לחברהדפיסו


:שם
:דוא"ל