מלחמת יום הכיפורים

ב-6 באוקטובר 1973 תקפו צבאות מצרים וסוריה את ישראל בהפתעה, כשהם מפעילים אלפי טנקים ומערכים צפופים של נשק נגד טנקים. בשעות ובימים הראשונים היו חטיבות השריון הסדירות הכוח העיקרי שעמד מול המתקפה בשתי החזיתות.
​
ברמת הגולן נלחמו כוחות השריון מול עדיפות מספרית גדולה, בלמו את הסורים ולאחר מכן עברו למתקפת נגד שהגיעה עד למרחק של כ־40 קילומטרים מדמשק. בסיני ספגו יחידות השריון אבדות כבדות בניסיונות הבלימה הראשונים. בהמשך התארגנו הכוחות מחדש, השתתפו בצליחת תעלת סואץ והתקדמו אל הגדה המערבית, עד לקילומטר ה־101 מקהיר.

הייתה זו מלחמת השריון הגדולה והקשה מאז מלחמת העולם השנייה. גדודים ופלוגות נלחמו עד שנותרו בהם טנקים בודדים, והבלימה הושגה במחיר כבד מאוד.
 

המלחמה המחישה את עוצמתו של השריון, אך גם את מגבלותיו. היא הוכיחה שטנקים אינם יכולים לפעול לבדם מול מערכי נ״ט צפופים, וחיזקה את הצורך בשילוב חי״ר, הנדסה, תותחנים, מודיעין ואוויר. לקחיה עיצבו מחדש את תורת הלחימה ואת בניין הכוח של צה״ל. הישגיה מהווים מופת ללחימת שריון ברחבי העולם.