מלחמת העצמאות

ראשיתו של חיל השריון בשירות המשוריינים - שמ״ש - שהקים יצחק שדה בפברואר 1948, עוד לפני הכרזת המדינה. באותם ימים לא עמדו לרשות הכוח העברי טנקים של ממש. במוסכים אזרחיים נבנו משוריינים על בסיס משאיות, קומנדקרים וכלי רכב שנרכשו מעודפי הצבא הבריטי. בשל המחסור בפלדה מוגנו חלקם בשכבות של פח ועץ, שזיכו אותם בכינוי "משורייני סנדוויץ׳".

​​

בתחילת המלחמה שימשו המשוריינים בעיקר להגנת היישובים ולליווי השיירות שניסו לפרוץ את הדרך לירושלים. בהמשך, לצד הקמת צה״ל, הוקמו חטיבות 7 ו־8 ובכלל זה גדוד 82, גדוד הטנקים הראשון. הכוח התבסס על מספר מצומצם של טנקי שרמן, קרומוול והוצ׳קיס ועל לוחמים שהגיעו מארצות שונות, דיברו שפות שונות והביאו עמם מסורות צבאיות מגוונות.

​

במבצעי בן נון א' וב' הסתערה חטיבה 7 על מרחבי לטרון בניסיונות עיקשים להבקיע את הדרך לירושלים. לטרון לא נכבשה, אך בזכות ההתקפות החוזרות ריתקה חטיבה 7 את הירדנים לעמדותיהם וסללה דרך עוקפת לירושלים - דרך בורמה.

​

במבצע דני הייתה חטיבה 8 הכוח המרכזי בכיבוש לוד, רמלה ונמל התעופה לוד ובהרחבת הדרך לירושלים. בהמשך השתתף השריון במבצעי יואב, חירם וחורב. הצלחתו במבצעים האחרונים המחישה את המעבר ההדרגתי מכוח שנועד להגן על השיירות לכוח התקפי המסוגל לפרוץ, לתמרן ולהכריע.​