מלחמת לבנון השנייה
2006
הפעלת השריון מדגישה מחדש את חשיבותו של התמרון המשולב
מלחמת לבנון השנייה פרצה ב־12 ביולי 2006, בעקבות חטיפתם של חיילי צה״ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב והריגתם של שמונה חיילים. במשך 33 ימי הלחימה פעל צה״ל נגד חיזבאללה באוויר, בים וביבשה, בשעה שאלפי רקטות נורו לעבר יישובי צפון הארץ.
בשלושת השבועות הראשונים התבססה הלחימה בעיקר על הפעלת אש מהאוויר ומהקרקע, ואילו המהלך היבשתי הנרחב החל רק בשלב מאוחר. כוחות השריון הופעלו בתחילה במסגרות מצומצמות ובמשימות נקודתיות, ובהן סיוע לכוחות החי״ר, חילוץ ופינוי. רק לקראת סיום המלחמה רוכזו כוחות השריון והופעלו במסגרת צוותי קרב משולבים.
הטנקים פעלו בשטח הררי ובנוי והתמודדו עם מטענים ועם מערכי נ״ט מתקדמים של חיזבאללה. בקרבות בדרום לבנון, ובהם הקרב באזור ואדי סלוקי, נחשפו הכוחות לירי טילים משטחים שולטים ונדרשו לפעול בתנאי עבירות מורכבים. הלחימה המחישה את חשיבותם של מודיעין עדכני, סיוע הנדסי, חיפוי הדדי ושיתוף פעולה מלא בין השריון, החי״ר, ההנדסה, התותחנים וחיל האוויר.
למרות הפגיעות שספגו הטנקים, מיגון טנקי המרכבה ושרידותם הגבוהה הגנו על חייהם של אנשי צוות רבים. לקחי המלחמה חידדו את הצורך בהכשרת הכוחות לתמרון רחב, בריכוז עוצמת השריון ובהפעלתו בהתאם ליתרונותיו המבצעיים.
