שיקום, התעצמות ופיתוח המרכבה

לאחר מלחמת יום הכיפורים נדרש חיל השריון לשקם יחידות שנפגעו, להחזיר מאות כלים לכשירות, להכשיר צוותים חדשים וליישם את לקחי המלחמה. החיל הורחב, האימונים חודשו והועמק השילוב בין השריון לבין כוחות החי״ר, ההנדסה, התותחנים והאוויר.
​
במקביל הבשיל אחד המיזמים הביטחוניים החשובים בתולדות המדינה - פיתוח טנק המרכבה בהובלת האלוף ישראל טל. ההחלטה לייצר טנק בישראל נבעה מהצורך לצמצם את התלות במדינות זרות ולהתאים את הכלי לצרכים המבצעיים הייחודיים של צה״ל.
​

בשנת 1979 נכנס לשירות טנק המרכבה סימן 1. בתכנונו הוענקה חשיבות מיוחדת לשרידותם של אנשי הצוות, לצד כוח אש, ניידות ויכולת תחזוקה בתנאי שדה. המנוע ממוקם בחזית הטנק כדי לספק שכבת הגנה נוספת לצוות, ותא הלחימה תוכנן כך שיאפשר גם פינוי נפגעים. המרכבה סימנה מעבר מהתאמה ומשדרוג של טנקים זרים לפיתוח ישראלי עצמאי ומתמשך.
 

במהלך תקופה זו העמיקה פעילות צה״ל נגד ארגוני המחבלים בלבנון. פעילות זו הגיעה לשיאה במבצע ליטני, שבו הפעילה אוגדה 36 טנקים נגד ריכוזי המחבלים. לאחר המבצע נמשך העימות עם המחבלים עד לפרוץ מלחמת שלום הגליל.